הסגולה היומית
סגולה לשמחה: וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהַי וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁ...סגולה לשמחה
וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהַי וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת בַּעֲבוֹדָתְךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה" וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁאָגִיל וְאֶשְׂמַח מְאֹד בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, בַּמֶּה שֶׁזָּכִיתִי בְּרַחֲמֶיךָ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְכָל שִׂמְחָתִי יִהְיֶה רַק הַמִּצְוָה לְבַד ל ֹא בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלּ ֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתִּי, חַס וְשָׁלוֹם פְּנִיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם אוֹ בִּשְׁבִיל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְיִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלִּי בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁלּ ֹא אֶרְצֶה שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה, רַק שֶׁכָּל שְׂכָרִי יִהְיֶה שֶׁתְּזַכֵּנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָהוְאֶזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּךָ עַל יְדֵי מִצְווֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֵם אַחְדוּתֶךָ וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו", "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו", שֶׁאַתָּה תִּשְׂמַח בָּנוּ עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶיךָ, וַאֲנַחְנוּ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, וְתַעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְשֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת מִצְווֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, לִרְמַ"ח אֵיבָרֵינוּ וּשְׁסָ"ה גִּידֵנוּ, וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וְכָל הַשְּׁל ֹשָׁה קוֹמוֹת, הֵן קוֹמַת עוֹלָם הֵן קוֹמַת שָׁנָה הֵן קוֹמַת נֶפֶשׁ כֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ וִיקַבְּלוּ חַיִּים וְטוֹבָה וּבְרָכָה וּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְווֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה:
התיבה‚ היסטוריה אקטואלית.
האם בזמננו ישנה "תיבת נח" "מקום מילוט" "מרחב מוגן", שם יהיה אפשר לגור או לפחות לדור, לשכון, או לפחות לחסות בצילו, מבלי לחיות את "שגרת העולם ההפוך"?
רוצים חליפת צלילה מהמבול החומרי מודרני?...
עוד מעט, יבוא המשיח ויחלק מדליות למי שקידם את בואו...
המושג "תיבת נח" נחקק בתודעה היהודית כאי מבטחים באמצע אוקיינוס, שמשיה המצילה משמש שוטפת, נקודת שפיות בתוך אנדרלמוסיה פושה וכאוס משתולל.
תקופתנו, הינה ללא ספק תקופת אנדרלמוסיה וכאוס. המצב המלחמתי המאיים קונקרטית, המצב הבריאותי שלא נותן מנוחה ופוגע ברבים וטובים ובכלל בעיות פרנסה או בעיות שונות ומשונות, נוהגות לפקוד כל משפחה ובית שליו. יתירה מכך, האידיאל היהודי רוחני, שאנו אמורים לחיות על פיו ולהעריץ אותו הרבה יותר מכל תחום התעניינות אחרת (כפוליטיקה, ספורט, בילויים) איננו "זוכה" להעפיל גבוהה בסולם ההעדפות הישראליות.
האם בזמננו ישנה "תיבת נח" "מקום מילוט" "מרחב מוגן", שם יהיה אפשר לגור או לפחות לדור, לשכון, או לפחות לחסות בצילו, מבלי לחיות את "שגרת העולם ההפוך"?
המטלה קשה!
אכן, ירידת הדורות והנבואות על אופי ימי טרום ביאת המשיח, קיבלו נופך מציאותי וצבעוני מידי. אומר הרב משה קורדובירו ("הרמ"ק הקדוש" מחבר "תומר דבורה" וספרי קבלה שונים) לפני ביאת המשיח, יתרכזו כל חילות ה"סיטרא אחרא", (- הכוחות הרוחניים השליליים) כדי להכניע כל נשמה ונשמה, מלהצליח במילוי חלקה, בהבאת והתגלות המשיח.
יש לציין שהנ"ל וחילותיו עושים עבודה מקצועית. יש להם אסטרטגיה המכניסה את האסטרטגים של ביבי בכיס הקטן, יש להם יחצנ"ות הרבה יותר משכנעת מהסוכנים של סלקום. הם בעלי הופעה ייצוגית (לעיתים אף מפתה) הם בעלי תודעת שירות גבוהה. הם אריות שטח, הם מתאבדים על המטרה, הם לא יודעים להפסיד בכבוד, הם אשפי קומבינות והצלחות, יש להם דבקות במטרה, כמו של זבוב. כל הזאבים שלהם, יודעים להתחפש לסבתות עם תרופות ארסיות במסווה של הצעות תמימות.
אבל למה על חשבוני???
באמת שכולנו רוצים משיח ושמועות טובות בסביבתנו. לא את האסונות מהשיחות של מועצת השכנות מחדר המדרגות. אמנם! בכנות, בכל הרצינות, עם שתי ידיים על הלב, מי יכול לעמוד, מול הליגה המרשימה הזו? מול המסה המקצועית הזו, מי? מי?
את השאלה הנוקבת הזו שואלת ה"שכינה הקדושה" שהיא "כנסת ישראל" – נשמתו הכללית של עם ישראל, את בורא עולם, בדאגתם לצאנם – לעם ישראל: "הגידה לי שאהבה נפשי איכה תרעה איכה תרביץ בצהרים". כלומר, בפני שתי סכנות ניצב הצאן שלנו: 1. איום קיומי פיזי מצד אומות שונות 2. קושי ה"ניסיונות" והמטלות הרוחניות בעידן הגלות. "שלמה אהיה כעטיה על עדרי חבריך" - אין זה כבודך שאהיה כאבלה... בוכה על צאני, אומרת השכינה הקדושה לבורא עולם. (מתוך "שיר השירים" פרק א'. ההסבר מ"נפש שמשון" שערי א' רעט')
"ובעל כורחך שיש כאן פירוד בין כנסת ישראל ל"רועה"... והפירוד הזה יוצר געגועים עזים בין הבורא לכנסת ישראל עד שהיא קוראת לו "שאהבה נפשי" והוא קורא לה "היפה בנשים". הם מדברים ביניהם, מה לעשות עם הצאן שהוא בסכנה". "לאמתו של דבר, כל הבעיה של הגלות כתובה במילים אלו וגם כל הפתרון של הגלות כתוב כאן. כל הדאגה המופלאה של אלוקים לעם ישראל – הכל מונח כאן בפסוקים"
אפשר לנצח את השיטה???
קשה להצליח, למרות הקשיים והמחסומים, אותם מציבים הכוחות שאינם מעוניינים בהגשמת ייעודנו האישי – זה שלשמו ירדנו לעולם. קשה להצליח במטלותינו, כאשר שונאינו הרוחניים, יודעים, שאוטוטו, אנו הולכים "לעשות את זה" ולהיות הדור, שיזכה להביא את המשיח . . .
ההיחשפות שלנו, לטלביזיה ולאינטרנט, משפיעים עלינו מסות של מידע שלילי, מסות של הכתבת נורמות שהן אנטי האידיאל היהודי. למדו אותנו, שאישה יפה, זה אומר לבוש "מושך" כמו של ה"מחופשות למאושרות" מהפלזמות...
ומה עם הדור הצעיר?
הנורמה לימדה את ילדינו, שזה לגיטימי להחזיק פלאפון עם אינטרנט מגיל צעיר... איך הם עוד יחנכו את עצמם שצריך לכבד אישה? איך הן עוד תתחנכנה, שגבר, הוא לא רק מוקד פורקן?
קבוצת נערים, יושבת וצופה בצחוק מתגלגל, בתיעודי "חיסולים" אמיתיים שתועדו במצלמות וידאו. האם לא אמורה להיות ריצפה, לסף הרגישות שלנו? האם אנו מבינים, שאם כבר "חייבים" אינטרנט לצעירים, לפחות שיהיה מבוקר, "כשר"?
הדוגמאות הקשות מהנורמות העכשוויות, הינן רבות. אין פה עניין להלאות. המעוניין, יביט סביבו, ויראה, עד כמה עולמנו, שם "פול גז" לכיוון הים.
מבול סלקטיבי, תלוי בהיחשפות
אז למי שמתקשה לסחוב קונכייה על הגב, או שריון צב, נזכיר לו שזו בעיית הדור כולו, אין הרבה מה לעשות כשיורד מבול בעולם, הכל נהרס. אמנם, פה, ישנה הפתעה קטנה:
אכן, כך משיב אלוקים ל"כנסת ישראל" העומדת כאבלה על הצאן: "אם לא תדעי לך היפה בנשים צאי לך בעקבי הצאן ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים".
"להיכנס לתוך עולם כזה מסוכן ולעבור אותו – זה לא שייך. אי אפשר לעמוד בזה. אבל, אומר אלוקים: אני אגלה לכם את הסוד!... אני המעמיד אתכם בניסיונות כאלו!... בן אנוש, אינו יכול בשום פנים ואופן להתגבר על בוראו! אתם בעולם שאינכם יכולים לעבור אותו... אין שום מציאות של הצלחה, לעבור את הניסיונות של העולם הזה." (הציטוטים מהספר הקדוש הנ"ל)
"העצה היחידה היא ללכת הצידה... פשוט לא ללכת למקומות הניסיון, לא להיות שם... מי אמר שצריך לחיות דווקא כפי שחיים בדור הזה?"
הניסיונות, הינם סלקטיביים, הם פועלים על כל אחד, בהתאם לרמת החשיפה שהוא חושף את עצמו אליהם.
דוגמאות אקטואליות אומרת הגמרא, שבארץ ישראל, לא ירד המבול בימי "נוח" (זבחים קיג:) אכן, גם אנו יכולים לייצר לעצמנו אזורי חיץ מקשיי הגלות והניסיונות מהמבול החומרי. מי אמר שצריך לעשות קניות דווקא בקניון או במדרחוב. למה לעשות את הקניות באזור הנחשב גם כאזור בילויים מדליק ומפתה. (מתי שחייבים, זה משהו אחר, אבל, האם האופציות האחרות, אכן אינן זמינות?) מי אמר שצריך כמה שיותר ערוצים בטלביזיה? ההיחשפות המוגברת, גוררת רצונות מיותרים והרסניים.
האופציה הפתוחה שיש לי לגלוש לערוצים משונים - שבדרך כלל, אני האחרון בעולם שמתעניין בהם - גורמת ש"יצרים" חדשים יחפצו להציע לי את מרכולתם. יצר הרע מומחה ב"לשדל" להכיר דברים חדשים... "סתם לטעום" "סתם לראות למה כל כך הרבה אנשים נכנסים לשם..." "סתם, כי קראתי על זה אתמול כתבה..." "סתם, כי לפעמים אני מחפש משהו מעניין, (וגם כואבת לי האצבע) אז אני מזפזפ באיטיות..."
רוצים חליפת צלילה מהמבול החומרי מודרני? צריך להימנע מסקרנויות והיחשפויות...
עוד מעט, יבוא המשיח ויחלק מדליות למי שקידם את בואו...
אז אמנם, יש קידום מאסיבי אקטיבי ע"י שמרבים ב"מצוות" או לימוד \ תמיכה של לימוד תורה, אך יש גם קידום פאסיבי, ע"י הימנעות להיחשפות... "בזמני מלחמה רוחניים, אפשר להתעשר בקלות" (מהנ"ל)
יש תיבת נוח בדורנו...
דפים קשורים
ליקוטי הלכות אורח חיים חלק א' הלכה ב' | הרב שלמה עופר בשיעורו על אמונה בצדיקים - אמונת חכמים ועל מקומם של בעלי התשובה ביהדות ועל ההשפעה והכוח העצום שיש בכל מצווה ומצווה...
האזנה מהנה!
"הלב שלי היה מלא על גדותיו, סוג של הרגשה מוזרה הציפה אותי.. כמעט כאילו ואני מלא במילים ובמשפטים ופשוט היה לי מחסום בפה, הרגשתי שאני נחנק, הרגשתי לחץ מהמותניים לכיוון החזה, נשמתי בכבדות... ופשוט התחלתי לבכות..."
נתן בו עיניו ונעשה גל עצמות הרב שלמה עופר | חרבות בשפתותיהם ל' תשרי ה'תשע"גוכך כותב מרן השולחן ערוך ביור"ד סמין רמ"ג סעיף ו' 'עוון גדול הוא לבזות תלמידי חכמים או לשנאתן וכל המבזה את החכמים אין לו חלק לעולם הבא והוא בכלל "כי דבר ה' בזה"
וכתב מרן ביו"ד רמ"ג סעיף ז' 'מי שהעידו עליו שביזה ת"ח אפילו בדברים (אפילו שלא בפניו) בית דין היו מנדין אותו ואין מתירין לו עד שירצה החכם שנדוהו בשבילו'.