הסגולה היומית
סגולה לפרנסה מהרב פלאג'י: כתב בספר מפעלות א-להים בכל יום ראש חודש בתפילת י"ח קודם שמסיים ברוך את...סגולה לפרנסה מהרב פלאג'י
כתב בספר מפעלות א-להים בכל יום ראש חודש בתפילת י"ח קודם שמסיים ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום יאמר תפילה זו בקדושה ובטהרה ובכוונה:
יהי רצון מלפניך יהו"ה הגדול והנורא הקדוש והטהור יההאורה"ץ בשכמל"ו יהו"ה שתמלא רצוני ומשאלתי ותזמין לי פרנסתי ברווח ולא בצימצום ותצילנו מכל חסרון כיס ומכל צרה ומכל דבר רע ומכל מה שליבי ירא ממנו ברוך אתה ה' המברך את עמו ישראל בשלום [ןתזהר מאד שלא להוציא את השמות מן השפה ולחוץ חלילה וחלילה רק להוציא הדיבור מתוק הגרון, והפה יהיה עצום וסתום.]
תפילה חמה כקרבן עולה | ויקרא
חומש ויקרא, ברוך שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה, להתחיל את חומש הקרבנות, חומש ויקרא, החומש שכל ילד קטן מתחיל בו את לימוד התורה – כמו שכתוב בילקוט "מה הקרבנות טהורים יבואו תינוקות שהם "טהורים" ויעסקו בפרשת טהורים". "סדר קדשים" בתוך הששה סדרי משנה נקרא "חכמה" כך למדו חז"ל הקדושים "והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמה ודעת" – וזה אכן פלא שהחלק הגדול בתורתנו הקדושה מדבר מעניין הקרבנות, ובית המקדש שכולנו מייחלים לבנייתו.
הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים | ג' אדר ב ה'תשע"ד
"זבחים מנחות חולין בכורות , ערכין תמורה, כריתות, מעילה, תמיד, מידות וקינים" כל כך הרבה מסכתות כולן עוסקות סביב נושא הקרבנות ובית המקדש וכל חג יש בו הקרבת קרבנות וכל יום קרבן התמיד וכל שבת קרבן מוסף.
אדם שהיה זמן רב במקום חושך ועלטה אם היו מוציאים אותו פתאום לאוויר העולם לא היה יכול לעמוד בעוצמת האור ולכן עושים לו סדק קטן ולאט לאט מרחיבים הסדק עד שעושים חלון ומגדילים אותו כדי שלא תיטרף דעתו מהאור. עם ישראל במצרים בתוך חמישים שערי טומאה וה' יתברך הוציאנו ממצרים ונתן לנו מיד מצות הפסח וברית המילה, וקריעת ים סוף, והוליכנו במדבר בעמוד אש לילה, ונתן לנו את התורה, ואח"כ ציוה לעשות משכן – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שזה התכלית והיה צריך את כל הדרגות האלו כדי שתהיה יכולת לעמוד בעוצמת האור, ונכנסים כעת לחומש ויקרא שכולו טהרה וקדושה.
וברור שמי שקורא ולומד את סדר הקרבנות החוקים והמשפטים של מקום הקרבן וזמן הקרבתו וכפרתו וכל החוקים הרבים שסביבו ע"פ הפשט מרגיש קושי להתחבר והרבה שאלות, כי אין בית מקדש היום ומי מבין מה זה בית מקדש ומי מבין מה זה קרבן.
אך כאשר נפתחים אל חוכמת הנסתר ואפילו מעט, מיד מבינים שהקרבן זה סוד עצום ונורא – ושם סוד הגלגול, ואף רבי נתן מאריך בזה מאוד בעיקר בחלק יור"ד – וכותב רבי נתן ואוי לה לאותה נשמה של יהודי, ואוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה כאשר נפש אדם צריכה להתגלגל בתוך בהמה וחיה שהצער להיות כלוא במאסר של בעל חיים בין ארבע רגליים הוא איום ונורא עד אין חקר, והנפש המגולגלת בבהמה יודעת שהיא בגלגול וצערה אין לשער ר"ל, ומחכה ומייחלת וזועקת לפדיון שיפדו אותה על ידי שחיטה ואכילה וכל שכן על ידי הקרבתה לקרבן שאז הנפש המגולגלת באותה בהמה זוכה לצאת מבהמה לאדם, מחי למדבר, מיסוד הרוח ליסוד האש, וכל זה בסוד הפסוק בקהלת ג' "מי יודע רוח בני האדם, העולה היא למעלה, ורוח הבהמה, היורדת היא למטה לארץ" וכאשר אדם עובר על רצון הבורא יתברך, ומוריד את רוח האדם לתוך נפש בהמה, והוא ממית חלק מנפשו, כפרתו זה קרבן, שפיכת הדם של הבהמה בעת השחיטה וההקרבה רומז על שפיכות הדם של החוטא שכאשר הוא בוש במעשיו הרעים, ושותק ומקבל עליו בהכנעה "בזיון" זה עיקר התשובה.
ולכן גוי ששחט ואף שהוא בקיא בהלכות שחיטה ואף שיהודי עמד לידו, שחיטתו היא נבלה, כי כל גוי כלול מהשבעים אומות, שבעים מדות רעות, אך ישראל... "ועמך כולם צדיקים לעולם יִרשו אָרץ" ולכן אסור לשחוט שום בהמה קודם שיעברו עליה שמונה ימים מהלידה, כדי שיעבור בתוך השמונה ימים יום השבת ויגיע יום שמיני שהוא סוד ברית המילה סוד תיקון הקדושה, "שבעת ימים יהיה תחת אמו ומיום השמיני והלאה יֵרָצֵה לקרבן" ולכן כאשר האדם חטא והתחייב בקרבן המעמד היה, מעמד של יום הכפורים בשעת הנעילה שהמקריב היה מרגיש ממש את תיקון הנפש המגולגלת בבהמה והיה מרגיש בכל אבריו וגידיו נפשו ורוחו שכך היו צריכים לעשות לו ממש על רוע מעשיו והקרבן הוא כפרה והולך במקומו.
בזוהר הקדוש ח"ג רנ"ד: "כל קרבנא וקרבנא מכפר על כל שייפא דבר נש כפום ההוא חטא דההוא אבר" תרגום: כל קרבן מכפר על אותו אבר שהחטא פגם בו , וכן בדף ע. אומר הזוהר שבשעת ההקרבה מתעוררים רחמים עליונים והדינים מתבטלים ונפתח אור ספירת הבינה ויורד טהרה לעולם "בר נש כד קריב האי דמא כאילו מקריב נפשיה" תרגום: אדם שמקריב את דם הקרבן כאילו מקריב את נפשו. ולכן סכין השחיטה צריך בדיקה ודקדוק גדול שאין בו פגם אף לא כחוט השערה וצריך בקיאות גדולה בכל דיני השחיטה ולדעת כל החמש הלכות שחיטה העיקריות שהן כנגד סוד האות ה"א סוד הדעת. וידוע שבחיות נמצאים בעיקר נפשות עשוקות יותר מן הבהמות ועצם שחיטת החיה הטהורה ואכילתה באופן נכון מתקנת אותה אך הבהמות צריכות את תיקון המזבח, תיקון הקרבן כי תיקונם קשה יותר.
כל בהמה שהקריבו קשורה בנפשה ורוחה לבהמות רבות ובהקרבתה הן היו נתקנות ולכן בעברות חמורות שזדונן כרת ר"ל יש להביא קרבן חטאת שבאה ממין נקבה, ואילו קרבן עולה שמקריבים על הרהור הלב מקריבים קרבן ממין זכר, פר שתיקונו קל מהנקבה. ובעת הקרבת הקרבן היה המקריב מרגיש ממש את גודל הבזיון "ישמע בזיונו ידום וישתוק" והשתיקה הזאת שלפי שעה הוא בוש ונכלם ושותק – כשם שהבהמה אין לה כח לדבר, זו כפרתו וזה תיקונו. הזוהר הקדוש שואל מה חלקו של הקדוש ברוך הוא בקרבן ומשיב "קב"ה לא נטיל מקרבנא אלא רעותא דלבא ותבירו דיליה" השם יתברך לא לוקח מהקרבן אלא את רצון הלב של המקריב ואת שברון ליבו. והיום שאין בית מקדש נתקנים הבהמות החיות והעופות על ידי השחיטה ועצם האכילה בקדושה ולכן אמרו חז"ל שמי שאין בו תורה אסור באכילת בשר ובלשון חז"ל הקדושים "עם הארץ אסור בבשר" . ולכן עיקר סוד הקרבן זה החלב שמקריבים על המזבח שנמצא בחלב חָיוּת וכח רב וכן על ידי ארבע הפעולות שמכשירות את הקרבן להקטרה ואכילה
א. שחיטת הבהמה
ב. קבלת הדם מצוואר הבהמה לכלי שרת
ג. הולכת הדם למזבח
ד. זריקת הדם על המזבח נעשה תיקון הקרבן
ולכן כתב רבי נתן, שהעזות מצח לקום ולעבור על רצון הבורא ולעבור על לאוים שבתורה זה מגיע מהדם העכור ותיקונו זה הקרבן או הדמימה והשתיקה "דום לה' והתחולל לו" – סוד דם המזבח הכבדות והעצלות להימנע מלקיים מצות עשה, זה מגיע מהחֵלֵב שעל הלב ונתקן בחֵלֵב שמקריבים על המזבח. וכתוב בספרי הסוד שבעת שמקריבים החֵלֵב על אש המזבח נפתחים "תרעין דחכמתא" כל שערי הדעת נפתחים ורבים מכירים את מי שאמר והיה העולם.
ובחלק ב' בזוהר דף רס"ח מובא שקודם ההקרבה צריך האדם לפרש את חטאו וחובותיו וכל הרהור רע שהיה לו. ועוד כותב רשב"י "קרבן ... כולא בגין דדינא יתעבר ויתגברון רחמי על דינא" הקרבן הוא כדי שהדין יעבור ויתגברו רחמים על הדין. ולכן הקרבן נקרב רק בארץ ישראל רק בבית חיינו ותפארתנו ששם מאיר ושופע "בסימותא דגן עדן" הנועם העליון. "כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" וכל רוח השטות זה רוח בהמה, מעשה בהמה ולכן לכל קרבן יש זמן ויש מקום ואם אדם אכל קרבן שנשאר לאחר זמנו הקבוע לו זה נקרא נותר וחייב כרת ואם אדם הוציא קרבן מחוץ למקומו, בקדשי קדשים חוץ לעזרה ובקדשים קלים, כמו שלמים חוץ לירושלים, הקרבן נפסל והאוכלו עבר על לאו מדאורייתא, וכל סוד הקרבן הוא לתקן את סוד הזמן והמקום ודוקא בשמירה על כללי הזמן והמקום האדם שמקריב זוכה להיות כביכול "למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן" ... ולכן כל תהליך ההקרבה של קרבן מותר רק לכוהנים (פרט לשחיטה שמותרת לכל יהודי). כי הקרבן מגיע עד שורש החסדים למעלה משליטת הקלי (הקליפות, כוחות הטומאה) ובלשון הזהר הקדוש "סילוקא דקרבנין עד אין סוף" ומגיעים עד הכתר "איה מקום כבודו להעריצו" בחינת הכנעה ושפלות.
והכהן נקרא איש חסד ולכן המילה "רצון" מוזכרת הרבה בפרשת הקרבנות בחינת רצון הרצונות "רעוא דרעוין" – בירור כל המדמה, ולהבדיל בין הקדש והחול הטמא והטהור האמת והשקר. "כהנא בדא אכוון לתקנא אשא דיבער זינין בישין מעלמא" הכהן כאשר מבעיר את הקרבן כיון לבער את הסיטרא אחרא מן העולם" (זוהר ח"ג כ"ז:) ולא לשווא קראה התורה לסדר הקטרת הבהמה "קרבן" שבתוכו חבויה המילה "קרבה" שהקרבן מקרב מקשר ומחבר כל העולמות יחד כי על ידי מעשינו הרעים ר"ל אנו מפרידים ח"ו הצירופים והשמות הקדושים שמחיים אין קץ עולמות ויש כוח וסוד עצום בקרבן לחבר ולהחזיר העולמות. ולכן בזמן הקרבת הקרבנות על מעשינו הרעים היה מקריב הקרבן ואף הסובבים אותו פורצים בבכי מגודל המעמד ותיקון הנפש של הבהמה והכפרה הגדולה שנעשית אז "קרבנא כולה לאתאחדא כחדא לעילא ולתתא" לעשות אחדות למעלה ולמטה.
וידוע שנח היה אסור באכילת בשר והותר לבני דורו אכילת בשר רק לאחר שהקריב נח קרבנות.
והנה מיד מתקרב חדש הגאולה, ראש חדש ניסן ובכל בוקר נקרא את קרבנות הנשיאים – שכל נשיא היה בו סוד צדיק הדור ובהקרבת הקרבן היה תיקון לכל הדור.
העשן של הקרבנות היה עולה ועולה לכוון צפון ששם שורש הדינים והכעס "מצפון תפתח הרעה..." והעשן היה מכניע את כל הדינים.
והיום שחרב בית מקדשינו ואין לנו לא מקדש ולא קרבן ולא מזבח – אנו לוקחים את הפה והלשון ואומרים להם אתם תהיו בית מקדש "ונשלמה פרים שפתינו" וכל דבור לפני השם יתברך יש בו סוד הקרבת הקרבן כל הודאה, זה סוד קרבן התודה שלעולם לא יתבטל כל בקשת מחילה וסליחה זה סוד קרבן החטאת והאשם כל חרטה זה סוד קרבן העולה וכל מי שמרבה בשיחה ותחינות ובקשות לפני הבורא יתברך הוא מקרב את גאולתו הפרטית "קַרבה אל נפשי גאלה" ומקרב את גאולת העולם כולו ולכן קרבן התמיד של שחר מכפר על עוונות הלילה וקרבן התמיד של תפילת המנחה מכפר על עוונות היום.
ואף מי שמתפלל מנחה גדולה בשעת הצהרים חשוב וראוי שלפני שקיעת החמה יקדיש דקה אחת ויאמר שוב את קרבן התמיד של בין הערביים ויכון לכפרת עוונות היום. וכתוב ב"שער הכוונות" י"ג – שלא נקל באמירת קרבן התמיד כי בכל בקר מתעורר כח רע שנקרא ר"ל "תולע" ומקטרג על עברות שעשו ישראל בלילה, ובאמירת קרבן התמיד הכח הרע הזה נחלש וכן בתמיד של בין הערביים – ואי אפשר להיכנס ל"ברוך שאמר" עולם היצירה מבלי אמירת קרבן התמיד ויש רמז "עולת תמיד העשויה בהר סיני" עולת = תולע, וכל סוד הקרבן והתפילה הוא הכנעה ושפלות וכתב בספר "קב הישר" שדוד המלך כיון על כך בפסוק "ואנוכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם".
והעולם כולו עומד "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" ובמקום עבודת הקרבנות אנו משלמים את הפר והקרבן בשפתינו ותפילתנו ולכן כאשר אדם מתפלל ומשיח דבריו לפני הבורא מתוך הכנעה ומדת האמת זה מתקבל כמו קרבן- ואז המלאך אוריאל ולעיתים המלאך מיכאל מעלים את תפילתו כמו בזמן בית ראשון... פלא עצום היתה אש יורדת מלמעלה ושורפת את הקרבן והיתה נראית כמו אריה בסוד השם "אריאל" והמלאך "אוריאל" – ומזהיר הזוהר שאם התפילה לא כראוי "נחית כלבא ואכיל קרבניה" במקום אריה יורד ח"ו כלב ואוכל קרבנו... (תפילתו). וארבע הצורות שבכיסא הכבוד המוזכרים בנביא יחזקאל שור, נשר, אריה, אדם רמוזים במזבח, שור - זה הבהמה אותה מקריבים, נשר- זה העוף, אריה – זה האש שעל המזבח , אדם - אומר הזוהר זה העיקר שכאשר ליבו נשבר נעשה כדמות אדם למעלה... (זוהר ג' ר"מ) וכן בתיקוני הזוהר תיקון כ"א .
וכן בתפילת ערבית יש לדקדק מאוד כי האמורים והפדרים שנשרפים כל הלילה הם כפרה על הגוף והנפש שלא יענשו בגיהינום (זוהר חלק ג' ק"ט:) "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור" וכן מובא בחלק א' דף ו' שהאברים והפדרים שנאכלים בלילה, הם לתת מים אחרונים כביכול לכיתות הסטרא אחרא שלא ישלטו בעולם "בגין דלא תשלוט סטרא אחרא בארעה" ואחד הדברים המחייבים ביותר והנוראים ביותר ואולי יותר מכל .... נכתב בתורה קי"ב וזה לשונו הקדוש "והמשכיל והמבין יש לו להתפלל כל ימיו, שיזכה פעם אחת כל ימי חייו לדבר דבור אחד של אמת לפני הקב"ה כראוי" ומי יוכל לעמוד שאנן לנוכח דבור נורא כזה כאשר יוצא מכאן שיתכן שכל דבורינו אליו בתפילות הסדורות ובתפילות האישיות הן לא לגמרי אמת – רבינו הקדוש, קורא לאדם זה משכיל . וידוע שהקב"ה מחפש ומבקש אדם משכיל דורש את אלוקים "אלוקים משמיים הביט על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלוקים" ומי הוא המשכיל והמבין אומר רבינו שעליו להתפלל כל ימיו כדי לזכות פעם אחת ושוב אומר רבינו פעם אחת כל ימי חייו לדבר לא אלף ולא מאה ולא עשר אלא אפילו דבור אחד של אמת לפני ה' ועדיין רבינו לא נח ... ומסיים במילה "כראוי" דבור שיהיה לא רק אמת אלא אמת כראוי - ועל זה אומר רבינו יש להתפלל כל ימיו וכאשר הדבור שאנו מדברים לפניו הוא בהכנעה אמיתית ושפלות ומתוך שברון לב וזה סוד הקרבן יוכל לזכות לקיים את דברי רבינו הקדוש. וממילא נקרב את הגאולה הפרטית ואם ירבו כאלו נוכל לקרב את הגאולה הכללית ויבנה בית חיינו במהרה בימינו אמן.
אדם שהיה זמן רב במקום חושך ועלטה אם היו מוציאים אותו פתאום לאוויר העולם לא היה יכול לעמוד בעוצמת האור ולכן עושים לו סדק קטן ולאט לאט מרחיבים הסדק עד שעושים חלון ומגדילים אותו כדי שלא תיטרף דעתו מהאור. עם ישראל במצרים בתוך חמישים שערי טומאה וה' יתברך הוציאנו ממצרים ונתן לנו מיד מצות הפסח וברית המילה, וקריעת ים סוף, והוליכנו במדבר בעמוד אש לילה, ונתן לנו את התורה, ואח"כ ציוה לעשות משכן – "ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם" שזה התכלית והיה צריך את כל הדרגות האלו כדי שתהיה יכולת לעמוד בעוצמת האור, ונכנסים כעת לחומש ויקרא שכולו טהרה וקדושה.
וברור שמי שקורא ולומד את סדר הקרבנות החוקים והמשפטים של מקום הקרבן וזמן הקרבתו וכפרתו וכל החוקים הרבים שסביבו ע"פ הפשט מרגיש קושי להתחבר והרבה שאלות, כי אין בית מקדש היום ומי מבין מה זה בית מקדש ומי מבין מה זה קרבן.
אך כאשר נפתחים אל חוכמת הנסתר ואפילו מעט, מיד מבינים שהקרבן זה סוד עצום ונורא – ושם סוד הגלגול, ואף רבי נתן מאריך בזה מאוד בעיקר בחלק יור"ד – וכותב רבי נתן ואוי לה לאותה נשמה של יהודי, ואוי לאותה בושה ואוי לאותה כלימה כאשר נפש אדם צריכה להתגלגל בתוך בהמה וחיה שהצער להיות כלוא במאסר של בעל חיים בין ארבע רגליים הוא איום ונורא עד אין חקר, והנפש המגולגלת בבהמה יודעת שהיא בגלגול וצערה אין לשער ר"ל, ומחכה ומייחלת וזועקת לפדיון שיפדו אותה על ידי שחיטה ואכילה וכל שכן על ידי הקרבתה לקרבן שאז הנפש המגולגלת באותה בהמה זוכה לצאת מבהמה לאדם, מחי למדבר, מיסוד הרוח ליסוד האש, וכל זה בסוד הפסוק בקהלת ג' "מי יודע רוח בני האדם, העולה היא למעלה, ורוח הבהמה, היורדת היא למטה לארץ" וכאשר אדם עובר על רצון הבורא יתברך, ומוריד את רוח האדם לתוך נפש בהמה, והוא ממית חלק מנפשו, כפרתו זה קרבן, שפיכת הדם של הבהמה בעת השחיטה וההקרבה רומז על שפיכות הדם של החוטא שכאשר הוא בוש במעשיו הרעים, ושותק ומקבל עליו בהכנעה "בזיון" זה עיקר התשובה.
ולכן גוי ששחט ואף שהוא בקיא בהלכות שחיטה ואף שיהודי עמד לידו, שחיטתו היא נבלה, כי כל גוי כלול מהשבעים אומות, שבעים מדות רעות, אך ישראל... "ועמך כולם צדיקים לעולם יִרשו אָרץ" ולכן אסור לשחוט שום בהמה קודם שיעברו עליה שמונה ימים מהלידה, כדי שיעבור בתוך השמונה ימים יום השבת ויגיע יום שמיני שהוא סוד ברית המילה סוד תיקון הקדושה, "שבעת ימים יהיה תחת אמו ומיום השמיני והלאה יֵרָצֵה לקרבן" ולכן כאשר האדם חטא והתחייב בקרבן המעמד היה, מעמד של יום הכפורים בשעת הנעילה שהמקריב היה מרגיש ממש את תיקון הנפש המגולגלת בבהמה והיה מרגיש בכל אבריו וגידיו נפשו ורוחו שכך היו צריכים לעשות לו ממש על רוע מעשיו והקרבן הוא כפרה והולך במקומו.
בזוהר הקדוש ח"ג רנ"ד: "כל קרבנא וקרבנא מכפר על כל שייפא דבר נש כפום ההוא חטא דההוא אבר" תרגום: כל קרבן מכפר על אותו אבר שהחטא פגם בו , וכן בדף ע. אומר הזוהר שבשעת ההקרבה מתעוררים רחמים עליונים והדינים מתבטלים ונפתח אור ספירת הבינה ויורד טהרה לעולם "בר נש כד קריב האי דמא כאילו מקריב נפשיה" תרגום: אדם שמקריב את דם הקרבן כאילו מקריב את נפשו. ולכן סכין השחיטה צריך בדיקה ודקדוק גדול שאין בו פגם אף לא כחוט השערה וצריך בקיאות גדולה בכל דיני השחיטה ולדעת כל החמש הלכות שחיטה העיקריות שהן כנגד סוד האות ה"א סוד הדעת. וידוע שבחיות נמצאים בעיקר נפשות עשוקות יותר מן הבהמות ועצם שחיטת החיה הטהורה ואכילתה באופן נכון מתקנת אותה אך הבהמות צריכות את תיקון המזבח, תיקון הקרבן כי תיקונם קשה יותר.
כל בהמה שהקריבו קשורה בנפשה ורוחה לבהמות רבות ובהקרבתה הן היו נתקנות ולכן בעברות חמורות שזדונן כרת ר"ל יש להביא קרבן חטאת שבאה ממין נקבה, ואילו קרבן עולה שמקריבים על הרהור הלב מקריבים קרבן ממין זכר, פר שתיקונו קל מהנקבה. ובעת הקרבת הקרבן היה המקריב מרגיש ממש את גודל הבזיון "ישמע בזיונו ידום וישתוק" והשתיקה הזאת שלפי שעה הוא בוש ונכלם ושותק – כשם שהבהמה אין לה כח לדבר, זו כפרתו וזה תיקונו. הזוהר הקדוש שואל מה חלקו של הקדוש ברוך הוא בקרבן ומשיב "קב"ה לא נטיל מקרבנא אלא רעותא דלבא ותבירו דיליה" השם יתברך לא לוקח מהקרבן אלא את רצון הלב של המקריב ואת שברון ליבו. והיום שאין בית מקדש נתקנים הבהמות החיות והעופות על ידי השחיטה ועצם האכילה בקדושה ולכן אמרו חז"ל שמי שאין בו תורה אסור באכילת בשר ובלשון חז"ל הקדושים "עם הארץ אסור בבשר" . ולכן עיקר סוד הקרבן זה החלב שמקריבים על המזבח שנמצא בחלב חָיוּת וכח רב וכן על ידי ארבע הפעולות שמכשירות את הקרבן להקטרה ואכילה
א. שחיטת הבהמה
ב. קבלת הדם מצוואר הבהמה לכלי שרת
ג. הולכת הדם למזבח
ד. זריקת הדם על המזבח נעשה תיקון הקרבן
ולכן כתב רבי נתן, שהעזות מצח לקום ולעבור על רצון הבורא ולעבור על לאוים שבתורה זה מגיע מהדם העכור ותיקונו זה הקרבן או הדמימה והשתיקה "דום לה' והתחולל לו" – סוד דם המזבח הכבדות והעצלות להימנע מלקיים מצות עשה, זה מגיע מהחֵלֵב שעל הלב ונתקן בחֵלֵב שמקריבים על המזבח. וכתוב בספרי הסוד שבעת שמקריבים החֵלֵב על אש המזבח נפתחים "תרעין דחכמתא" כל שערי הדעת נפתחים ורבים מכירים את מי שאמר והיה העולם.
ובחלק ב' בזוהר דף רס"ח מובא שקודם ההקרבה צריך האדם לפרש את חטאו וחובותיו וכל הרהור רע שהיה לו. ועוד כותב רשב"י "קרבן ... כולא בגין דדינא יתעבר ויתגברון רחמי על דינא" הקרבן הוא כדי שהדין יעבור ויתגברו רחמים על הדין. ולכן הקרבן נקרב רק בארץ ישראל רק בבית חיינו ותפארתנו ששם מאיר ושופע "בסימותא דגן עדן" הנועם העליון. "כי אין אדם עובר עבירה אלא אם כן נכנס בו רוח שטות" וכל רוח השטות זה רוח בהמה, מעשה בהמה ולכן לכל קרבן יש זמן ויש מקום ואם אדם אכל קרבן שנשאר לאחר זמנו הקבוע לו זה נקרא נותר וחייב כרת ואם אדם הוציא קרבן מחוץ למקומו, בקדשי קדשים חוץ לעזרה ובקדשים קלים, כמו שלמים חוץ לירושלים, הקרבן נפסל והאוכלו עבר על לאו מדאורייתא, וכל סוד הקרבן הוא לתקן את סוד הזמן והמקום ודוקא בשמירה על כללי הזמן והמקום האדם שמקריב זוכה להיות כביכול "למעלה מהמקום ולמעלה מהזמן" ... ולכן כל תהליך ההקרבה של קרבן מותר רק לכוהנים (פרט לשחיטה שמותרת לכל יהודי). כי הקרבן מגיע עד שורש החסדים למעלה משליטת הקלי (הקליפות, כוחות הטומאה) ובלשון הזהר הקדוש "סילוקא דקרבנין עד אין סוף" ומגיעים עד הכתר "איה מקום כבודו להעריצו" בחינת הכנעה ושפלות.
והכהן נקרא איש חסד ולכן המילה "רצון" מוזכרת הרבה בפרשת הקרבנות בחינת רצון הרצונות "רעוא דרעוין" – בירור כל המדמה, ולהבדיל בין הקדש והחול הטמא והטהור האמת והשקר. "כהנא בדא אכוון לתקנא אשא דיבער זינין בישין מעלמא" הכהן כאשר מבעיר את הקרבן כיון לבער את הסיטרא אחרא מן העולם" (זוהר ח"ג כ"ז:) ולא לשווא קראה התורה לסדר הקטרת הבהמה "קרבן" שבתוכו חבויה המילה "קרבה" שהקרבן מקרב מקשר ומחבר כל העולמות יחד כי על ידי מעשינו הרעים ר"ל אנו מפרידים ח"ו הצירופים והשמות הקדושים שמחיים אין קץ עולמות ויש כוח וסוד עצום בקרבן לחבר ולהחזיר העולמות. ולכן בזמן הקרבת הקרבנות על מעשינו הרעים היה מקריב הקרבן ואף הסובבים אותו פורצים בבכי מגודל המעמד ותיקון הנפש של הבהמה והכפרה הגדולה שנעשית אז "קרבנא כולה לאתאחדא כחדא לעילא ולתתא" לעשות אחדות למעלה ולמטה.
וידוע שנח היה אסור באכילת בשר והותר לבני דורו אכילת בשר רק לאחר שהקריב נח קרבנות.
והנה מיד מתקרב חדש הגאולה, ראש חדש ניסן ובכל בוקר נקרא את קרבנות הנשיאים – שכל נשיא היה בו סוד צדיק הדור ובהקרבת הקרבן היה תיקון לכל הדור.
העשן של הקרבנות היה עולה ועולה לכוון צפון ששם שורש הדינים והכעס "מצפון תפתח הרעה..." והעשן היה מכניע את כל הדינים.
והיום שחרב בית מקדשינו ואין לנו לא מקדש ולא קרבן ולא מזבח – אנו לוקחים את הפה והלשון ואומרים להם אתם תהיו בית מקדש "ונשלמה פרים שפתינו" וכל דבור לפני השם יתברך יש בו סוד הקרבת הקרבן כל הודאה, זה סוד קרבן התודה שלעולם לא יתבטל כל בקשת מחילה וסליחה זה סוד קרבן החטאת והאשם כל חרטה זה סוד קרבן העולה וכל מי שמרבה בשיחה ותחינות ובקשות לפני הבורא יתברך הוא מקרב את גאולתו הפרטית "קַרבה אל נפשי גאלה" ומקרב את גאולת העולם כולו ולכן קרבן התמיד של שחר מכפר על עוונות הלילה וקרבן התמיד של תפילת המנחה מכפר על עוונות היום.
ואף מי שמתפלל מנחה גדולה בשעת הצהרים חשוב וראוי שלפני שקיעת החמה יקדיש דקה אחת ויאמר שוב את קרבן התמיד של בין הערביים ויכון לכפרת עוונות היום. וכתוב ב"שער הכוונות" י"ג – שלא נקל באמירת קרבן התמיד כי בכל בקר מתעורר כח רע שנקרא ר"ל "תולע" ומקטרג על עברות שעשו ישראל בלילה, ובאמירת קרבן התמיד הכח הרע הזה נחלש וכן בתמיד של בין הערביים – ואי אפשר להיכנס ל"ברוך שאמר" עולם היצירה מבלי אמירת קרבן התמיד ויש רמז "עולת תמיד העשויה בהר סיני" עולת = תולע, וכל סוד הקרבן והתפילה הוא הכנעה ושפלות וכתב בספר "קב הישר" שדוד המלך כיון על כך בפסוק "ואנוכי תולעת ולא איש חרפת אדם ובזוי עם".
והעולם כולו עומד "על התורה ועל העבודה ועל גמילות חסדים" ובמקום עבודת הקרבנות אנו משלמים את הפר והקרבן בשפתינו ותפילתנו ולכן כאשר אדם מתפלל ומשיח דבריו לפני הבורא מתוך הכנעה ומדת האמת זה מתקבל כמו קרבן- ואז המלאך אוריאל ולעיתים המלאך מיכאל מעלים את תפילתו כמו בזמן בית ראשון... פלא עצום היתה אש יורדת מלמעלה ושורפת את הקרבן והיתה נראית כמו אריה בסוד השם "אריאל" והמלאך "אוריאל" – ומזהיר הזוהר שאם התפילה לא כראוי "נחית כלבא ואכיל קרבניה" במקום אריה יורד ח"ו כלב ואוכל קרבנו... (תפילתו). וארבע הצורות שבכיסא הכבוד המוזכרים בנביא יחזקאל שור, נשר, אריה, אדם רמוזים במזבח, שור - זה הבהמה אותה מקריבים, נשר- זה העוף, אריה – זה האש שעל המזבח , אדם - אומר הזוהר זה העיקר שכאשר ליבו נשבר נעשה כדמות אדם למעלה... (זוהר ג' ר"מ) וכן בתיקוני הזוהר תיקון כ"א .
וכן בתפילת ערבית יש לדקדק מאוד כי האמורים והפדרים שנשרפים כל הלילה הם כפרה על הגוף והנפש שלא יענשו בגיהינום (זוהר חלק ג' ק"ט:) "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור" וכן מובא בחלק א' דף ו' שהאברים והפדרים שנאכלים בלילה, הם לתת מים אחרונים כביכול לכיתות הסטרא אחרא שלא ישלטו בעולם "בגין דלא תשלוט סטרא אחרא בארעה" ואחד הדברים המחייבים ביותר והנוראים ביותר ואולי יותר מכל .... נכתב בתורה קי"ב וזה לשונו הקדוש "והמשכיל והמבין יש לו להתפלל כל ימיו, שיזכה פעם אחת כל ימי חייו לדבר דבור אחד של אמת לפני הקב"ה כראוי" ומי יוכל לעמוד שאנן לנוכח דבור נורא כזה כאשר יוצא מכאן שיתכן שכל דבורינו אליו בתפילות הסדורות ובתפילות האישיות הן לא לגמרי אמת – רבינו הקדוש, קורא לאדם זה משכיל . וידוע שהקב"ה מחפש ומבקש אדם משכיל דורש את אלוקים "אלוקים משמיים הביט על בני אדם לראות היש משכיל דורש את אלוקים" ומי הוא המשכיל והמבין אומר רבינו שעליו להתפלל כל ימיו כדי לזכות פעם אחת ושוב אומר רבינו פעם אחת כל ימי חייו לדבר לא אלף ולא מאה ולא עשר אלא אפילו דבור אחד של אמת לפני ה' ועדיין רבינו לא נח ... ומסיים במילה "כראוי" דבור שיהיה לא רק אמת אלא אמת כראוי - ועל זה אומר רבינו יש להתפלל כל ימיו וכאשר הדבור שאנו מדברים לפניו הוא בהכנעה אמיתית ושפלות ומתוך שברון לב וזה סוד הקרבן יוכל לזכות לקיים את דברי רבינו הקדוש. וממילא נקרב את הגאולה הפרטית ואם ירבו כאלו נוכל לקרב את הגאולה הכללית ויבנה בית חיינו במהרה בימינו אמן.
דפים קשורים
ישראל אשר בך אתפאר
הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים
ט"ו תמוז ה'תשע"ב
הרב שלמה עופר בשיעורו על שלשת האותות שנתן הקדוש ברוך הוא לעם ישראל שהם מהמצוות החשובות ביותר ביהדות, שבת ברית ותפילין, ראשי תיבותיהם שבת והם כלולים כולם בשבת...
על מצוות ואיסורי התורה (לצפייה) הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים י"ד סיון ה'תשע"בבואו לצפות בשיעורו של הרב שלמה עופר בהר חומה, תיקוני הזוהר ועל מצוות ואיסורי התורה, על "תעשה" ועל "לא תעשה", על חומרת הנחת תפילין עד כדי כך שיהודי שאינו מניח תפילין נקרא בפי חז"ל "פושע ישראל בגופו"...
VS the super hero איזהו גיבור שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם ח' תמוז ה'תשע"בגיבורי האגדות תמיד מצילים את העולם ברגע האחד לפני האחרון או לפחות נלחמים בדרקונים יורקי אש ואם נרצה קצת פחות ציניות אז הם צריכים לפחות להקריב את חייהם כדי להציל חיים של מישהו אחר על מנת לזכות בתואר הנכסף "גיבור"
איה מקום כבודו הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים כ"ז שבט ה'תשע"ב שיעור (להאזנה) מפי הרב שלמה עופר שליט"א | ליקוטי הלכות חלק א' הלכות ציצית א' הטוב הרע והכסף הרב שלמה עופר | שאו מרום עינכים א' כסלו ה'תשע"גהשכל שבכל דבר... כן, גם השכל שבכסף... אם חשבת שהאשה היא הבזבזנית של הבית - חשוב שוב! כל השפע של הבית תלוי באשה ולא זו בלבד אלא השפע תלוי בהתנהגותך אליה! רוצה כסף קל? כבד את אשתך! אם העבודה יותר חשובה לך מאשתך תהיה לך המון עבודה אבל אתה תפסיד את השפע, הרוחני והגשמי כאחד...
אמונה יהודית - אמונה תמימה! שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם י"א תשרי ה'תשע"ב האמונה מושרשת בכל יהודי, חרדי או חילוני, בכולנו יש ניצוץ אמונה שלעולם לא דועך. אבל מה בעצם אומרת המילה "אמונה" או יותר נכון - מהי הגדרת?שדות חובה מסומנים באדום