הסגולה היומית
לפרנסה ברווח: יקנה לו הספר "שבחי הבל שם טוב" ובכל מוצאי שבת יקרא סיפור קטן.לפרנסה ברווח
יקנה לו הספר "שבחי הבל שם טוב" ובכל מוצאי שבת יקרא סיפור קטן.
קול קורא..
עם השמע קול השופר עובר רעד בגוף, אותו רעד שגורם לנו להתעורר בתשובה ולחזור לכור מחצבתינו, הקול שמזכיר לנו כמה אנו יכולים להיות קרובים לאבא, קרובים מספיק בכדי לבקש סליחה!
ימי הסליחות והרחמים:
קם לו היהודי לפנות בוקר, שקית הטלית והתפילין תחת בית שחיו ובידו השנייה הוא מחזיק את ספר הסליחות, הוא מגיע לבית הכנסת והנה החזן כבר מסלסל בקולו הערב את "אדון הסליחות"... ליבו מחסיר פעימה ועל לחיו כבר שוכבת דמעה ומפיו בוקעת הצעקה יחד עם הקהל כולם "חטאנו לפניך, רחם עלינו"..
אך, איזו השתוקקות וערגה מקיפים את אותו אדם, אם תביט בפניו באותה העת תראה טוהר א-לוקי נסוך על פניו, רוגע ושלווה שלא מהעולם הזה ובעיקר חרטה... חרטה על שציער את אבא.. אוי, אבא היקר לו אנו חבים את חיינו, את הנשמה וכל נשימה.. כמה טוב הוא עושה עמנו ואנו בקושי זוכרים לומר תודה...
סליחה אבא, כמה אנחנו מצערים אותך ואתה מעביר לנו על כך וסולח, אנו עוברים על מצוותיך ואתה ממשיך להעניק לנו מרוב טובך.. אוי אבא, איך הבושה מכסה את פני אך מי יסתתר ממך... אבא סליחה!!!
וכבודו מלא עולם, מקיף אותנו כולם. כמה רוצה הוא למחול, לסלוח ובעיקר לשכוח.. כמה רוצה הוא להראות לנו את אהבתו האין סופית, כמה רוצה הוא לשבור את כל המחיצות ולהתגלות לפנינו במלוא הדרו וללא הסתר פנים..
רק דבר אחד מבקש הוא מאיתנו "שובו אליי ואשובה אליכם".
רבונו של עולם, נכון, עשית בשבלינו די.. אבל אנו נעיז רק עוד דבר אחד לבקש מעמך: "השיבני ה' אליך ונשובה"
זה לא מגיע לנו, אנו יודעים. אבל, רבונו של עולם, אנחנו מחכים לך כבר אלפיים שנה ארוכות ובשבילך זה רק כמו יומיים... אנו מותשים ועייפים מעולה של הגלות ואתה אבא, עוד כוחך במותניך..
אז אבא, אנא ממך, השיבני ה' אליך
