הסגולה היומית

סגולה לפרנסה: יאמר 70 פעמים את המלים " אליהו הנביא זכור לטוב" 70 פעמים ובכל פעם יראה מול עינ...

אברהם אבינו | ביוגרפיה

אברהם אבינו, נולד בשנת א'תתקמ"ח, באור כשדים שבדרום ארם נהריים, לאביו תרח מצאצאי שם בן נח, ולאמו אמתלאי בת כרנבו.

שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם | כ"א אלול ה'תשע"א

ילדותו:
תרח אבי אברם היה עובד כוכבים ולמחייתו היה מוכר פסלים מעשי ידיו. בתחילת דרכו של אברם היה אף הוא עובד לפסילי אביו, אך מהר מאד הבין שאין בהם ולא כלום, בן שלש שנים היה אז אברם, שגדל באור כשדים בין עובדי עבודה זרה ובלבו הבין כי חייב להיות מישהו האחראי ליצירת הפלא הזו, לה אנו קוראים עולם, לשמש הזורחת, הירח וכוכבים כצבא מאירים, עננים כבדים נושאים מים, נהרות ונחלים מעוצבים, פרחים ופירות בשלל גוונים, חיות מכל הסוגים, וגם גזע האנשים, מי הוא זה שברא את כל אלה? שאל את עצמו הנער, מיהו האדריכל שתכנן כל זאת?

התקרבותו לאלוקים:
קשה הייתה הדרך אך אברם לא וויתר והמשיך ליגע את מוחו בשאלה מיהו מנהיג העולם? עד שראה הקב"ה בצערו, ראה את הרצון העז לגלות מי הוא מנהיג העולם, ולעבדו.
אז התגלה אליו בורא העולם והאיר את מוחו באור יקרות ואז הבין אברם כי אכן יש מנהיג שברא הכל ואין בנמצא אלוקה מבלעדו.

כאמור היה תרח מוכר פסלים, פעם אחת הוצרך תרח לצאת למקום כלשהו, קרא לבנו אברם והושיבו בחנות תחתיו, אברם שכבר הכיר בבוראו לא היה מרוצה מעיסוק זה ולכן, כשבא אדם לקנות פסל, שאלו אברהם בן כמה אדוני, ענהו הלה בן חמישים, החל אברם לצחוק ואמר לו בן חמישים ועובד לפסל בן יומו, הלך האדם בבושת פנים, וכן הלאה והלאה.
לאחר זמן מה הביאה זקנה אחת קערת סולת ואמרה לאברם שיקריב לפני הפסילים, לקח אברם מקל, שבר ונתץ את כל הפסילים ואת הפסל הגדול מביניהם השאיר שלם ותקע בידו את המקל ואת קערת הסולת הניח לפניו.
לאחר זמן מה בא אביו וראה את חנותו מנופצת, שלח מיד לקרוא לבנו אברם ושאלו מה זאת ומי עשה זאת, ענהו אברם: הקרבתי לפניהם את האוכל והפסילים החלו לריב, זה אומר אני אוכל ראשון וזה אומר אני אוכל ראשון, קם הגדול מביניהם לקח בידו מקל ונתץ את כולם.
אמר לו אביו: לשוטה אתה מחשיבני לשטות בי, הרי עיניים להם ולא יראו, רגלים להם ולא יהלכון, ידיים להם אך אין באפשרותם לשבר אחד את השני.
אמר לו אברם: ישמעו אזניך את שפיך מדבר.

הצלתו מכבשן האש:
תפס תרח את בנו בכעס והוליכו לנמרוד לשאול את פי המלך מה יעשה בו.
אמר נמרוד לאברם: עבוד לאש ואחוס על חייך!
אמר לו אברם: אעבוד למים שמכבים את האש
אמר נמרוד: יהי כדבריך, עבוד למים ואחוס על חייך!
אמר אברם: אעבוד לרוח שנושאת את הענן
אמר נמרוד: יהי כדבריך, עבוד לענן ואחוס על חייך!
התכעס נמרוד ואמר: במילים אתה חושב להתחמק, אני עובד לאש, הרי אני משליכך לתוכו ויבוא אלו-ה שאתה סוגד לו ויצילך הימנו.
שלשה ימים ושלשה לילות הבעירו את הכבשן לתוכו צווה המלך להשליך את אברם, באותה עת עמד שם הרן אחי אברם ואמר בלבו, מה נפשך, אם ינצל אברם אומר משלו אני, ואם ינצח נמרוד אומר משלו אני.
בהגיע הזמן תפסו עבדי המלך את אברם וזרקוהו מרחוק לתוך כבשן האש ולא יכלו להתקרב מרוב חום, מיד נשרפו החבלים בהם היה קשור, אך אברהם עצמו מסתובב בתוך הכבשן כאילו היה זה גן נאה, מיהרו העבדים אל נמרוד לספר לפניו כל זאת, אך הוא לא האמין והלך לראות במו עיניו, משראה המלך את אברם והנה מסתובב הוא חופשי בתוך הכבשן קרא ואמר לו לצאת, יצא אברם, נגשו העבדים אל הרן אחי אברם ושאלוהו משל מי אתה ומאחר וראה הרן כי אחיו נצל אמר להם משל אברם אני! נטלוהו והשליכוהו לתוך כבשן האש, נכמרו בני מעיו ויצא מת על פני תרח אביו.

כיון שהכיר אברם בבוראו, החל לנסות לקרב את בני עירו והיה מסובב ומצעק כי טועים הם וכי האלוהים אותם הם עובדים אין בהם כל, מכיון שהיה אברם מנצחם בוויכוחים הוצרכו לשבר את פסליהם.

נישואיו:
בשנת א′תתקע"ג בהיותו בן עשרים וחמש נשא לאשה את שרי (זו יסכה בת הרן בן תרח)

לאחר תקופת מה, עוזבים בני המשפחה אור כשדים בכוונה לעלות לארץ כנען אך לבסוף התיישבו בחרן.
ומיד לאחר התיישבותם בחרן צווה הקב"ה על אברם: "לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ" וכך יצא אברם מבלי לדעת לאן, "אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ".
"וַיֵּלֶךְ אַבְרָם כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר אֵלָיו ה′ וַיֵּלֶךְ אִתּוֹ לוֹט וְאַבְרָם בֶּן חָמֵשׁ שָׁנִים וְשִׁבְעִים שָׁנָה בְּצֵאתוֹ מֵחָרָן"

פרעה מלך מצרים:
"וַיִּקַּח אַבְרָם אֶת שָׂרַי אִשְׁתּוֹ וְאֶת לוֹט בֶּן אָחִיו וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם אֲשֶׁר רָכָשׁוּ וְאֶת הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר עָשׂוּ בְחָרָן" אלו הם חסידיו של אברם שקרב את נפשם לא-להים, "וַיֵּצְאוּ לָלֶכֶת אַרְצָה כְּנַעַן וַיָּבֹאוּ אַרְצָה כְּנָעַן" זה ארץ ישראל.
זמן מה לאחר מכן, ירד רעב כבד על הארץ ואברם ובני משפחתו הוצרכו לרדת מצרימה, בהגיעם למצרים פנה אברם לשרי אשתו ואמר: "הִנֵּה נָא יָדַעְתִּי כִּי אִשָּׁה יְפַת מַרְאֶה אָתְּ וְהָיָה כִּי יִרְאוּ אֹתָךְ הַמִּצְרִים וְאָמְרוּ אִשְׁתּוֹ זֹאת וְהָרְגוּ אֹתִי וְאֹתָךְ יְחַיּוּ" לכן "אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ" ואכן בהגיעם מצרימה ראו אותה שרי פרעה, "וַיְהַלֲלוּ אֹתָהּ אֶל פַּרְעֹה וַתֻּקַּח הָאִשָּׁה בֵּית פַּרְעֹה" בחשבו שאברם הוא אחיה, בלילה פגע הקב"ה בפרעה והביא עליו נגעים גדולים, משנודע לפרעה כי לא אחיה הוא אברם אלא בעלה גער בו המלך פרעה ואמר: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי לָמָּה לֹא הִגַּדְתָּ לִּי כִּי אִשְׁתְּךָ הִוא: לָמָה אָמַרְתָּ אֲחֹתִי הִוא וָאֶקַּח אֹתָהּ לִי לְאִשָּׁה" החזיר פרעה את שרי לאברם ושלח אותו ממצרים.

הפרדותו מלוט:
משם עלה אברם לנגב, רכוש רב היה לאברם והרבה צאן ובקר חמורים וגמלים, גם לאחיינו לוט היה צאן רב, בקר וגמלים, אלא שבעוד רועי אברם אבינו הושפעו מאדונם ולא הניחו לצאן לרעות בשדות זרים, הרי שרועי לוט היו רועים לכתחילה בשדות זרים באמרם: הרי הבטיח הקב"ה לאברם את הארץ ולאברם אין יורשים כך שלוט ירש את רכושו ולכן בדין אנו רועים בשדות אלו, כך התפתח ריב בין רועי אברם לרועי לוט.
אמר אברם ללוט "אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי-אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ". הרי הארץ רחבה היא, בוא נפרד אחד מהשני בטוב, אם תחליט ללכת ימינה הרי שאני אלך שמאלה, אם תחליט ללכת שמאלה הרי שאני אלך ימינה. פנה לוט לעבר הירדן ועבר לאזור סדום ועמורה, ואברם ישב בארץ כנען.

לאחר שנפרד אברם מלוט אחיינו אמר לו הקב"ה: "שָׂא נָא עֵינֶיךָ וּרְאֵה מִן הַמָּקוֹם אֲשֶׁר אַתָּה שָׁם צָפֹנָה וָנֶגְבָּה וָקֵדְמָה וָיָמָּה: כִּי אֶת כָּל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה רֹאֶה לְךָ אֶתְּנֶנָּה וּלְזַרְעֲךָ עַד עוֹלָם: וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ", עוד אמר לו הקב"ה: "קוּם הִתְהַלֵּךְ בָּאָרֶץ לְאָרְכָּהּ וּלְרָחְבָּהּ כִּי לְךָ אֶתְּנֶנָּה" ואברם עבר לגור באלוני ממרא אשר בחברון.

מלחמתו בארבעת המלכים:
לוט ישב בסדום, באותה עת אירעה מלחמה בין ארבעה מלכים מאזור ארם נהריים לבין חמשת מלכים מאזור סדום ועמורה, במלחמה זו ניצחו ארבעת המלכים את מלכי סדום ולקחו איתם שבויים, בין אותם שבויים היה לוט אחיינו של אברם, מששמע אברם כי אחיינו נחטף, "וַיָּרֶק אֶת חֲנִיכָיו יְלִידֵי בֵיתוֹ שְׁמֹנָה עָשָׂר וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וַיִּרְדֹּף עַד דָּן". הקב"ה היה בעזרו ואברם הכה בהם ורדף אותם עד צפונה מדמשק, והחזיר את לוט ואת כל שאר השבויים וגם את רכושם החזיר.
לאחר מכן יצא מלך סדום לקראת אברם ואמר: "תֶּן לִי הַנֶּפֶשׁ וְהָרְכֻשׁ קַח לָךְ" אך אברם סרב לקחת שלל אבל לשלש מאות ושמונה עשר איש שלחמו לצידו נתן לקחת את חלקם.

ברית בין הבתרים:
לאחר המלחמה כרת הקב"ה עם אברם ברית הקרויה "ברית בין הבתרים".
אברם הצטער על כך שאין לו זרע ואף אמר לקב"ה: "הֵן לִי לֹא נָתַתָּה זָרַע וְהִנֵּה בֶן בֵּיתִי יוֹרֵשׁ אֹתִי" אך הקב"ה ענהו: "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה כִּי אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ".
"וַיּוֹצֵא אֹתוֹ הַחוּצָה וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם וַיֹּאמֶר לוֹ כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ".

נישואיו להגר:
מאחר וראתה שרי אשת אברם כי עצורה היא מללדת הציעה לבעלה: "הִנֵּה נָא עֲצָרַנִי ה′ מִלֶּדֶת בֹּא נָא אֶל שִׁפְחָתִי אוּלַי אִבָּנֶה מִמֶּנָּה" ואברם נשא את הגר שפחת שרי, הגר שנישאה לאברם בעצת שרי הרתה ובמהלך ההריון החלה ללעוג לשרי, הנה את נשואה לאברם שנים ואין לך ממנו זרע ואני רק נישאתי לו והריתי.

בריחת הגר:
הלכה שרי לפני אברם ואמרה: "אָנֹכִי נָתַתִּי שִׁפְחָתִי בְּחֵיקֶךָ וַתֵּרֶא כִּי הָרָתָה" ועכשיו היא מזלזלת בי "וָאֵקַל בְּעֵינֶיהָ יִשְׁפֹּט יְהוָֹה בֵּינִי וּבֵינֶיךָ" אמר לה אברם: "הִנֵּה שִׁפְחָתֵךְ בְּיָדֵךְ עֲשִׂי לָהּ הַטּוֹב בְּעֵינָיִךְ" "וַתְּעַנֶּהָ שָׂרַי" את הגר בעבודות קשות, והגר ברחה מפניה, מצא אותה מלאך ה′ במדבר ושאלה, מאיפה באת ולאן תלכי, ענת הגר: "מִפְּנֵי שָׂרַי גְּבִרְתִּי אָנֹכִי בֹּרַחַת", צווה עליה המלאך: "שׁוּבִי אֶל גְּבִרְתֵּךְ וְהִתְעַנִּי תַּחַת יָדֶיהָ" המשיך המלאך ואמר: "הַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֵךְ וְלֹא יִסָּפֵר מֵרֹב: הִנָּךְ הָרָה וְיֹלַדְתְּ בֵּן וְקָרָאת שְׁמוֹ יִשְׁמָעֵאל כִּי שָׁמַע יְהוָֹה אֶל עָנְיֵךְ: וְהוּא יִהְיֶה פֶּרֶא אָדָם יָדוֹ בַכֹּל וְיַד כֹּל בּוֹ וְעַל פְּנֵי כָל אֶחָיו יִשְׁכֹּן" ואכן חזרה הגר לבית אברם.

לידת ישמעאל:
בן שמונים ושש היה אברם כאשר ילדה לו הגר בן אותו קראו ישמעאל, שלש עשר שנה לאחר מכן פונה הקב"ה שוב פעם לאברם ומבטיח לו שוב כי ירבה את זרעו ככוכבי השמיים, עוד אומר הקב"ה לאברם: "וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ" ומכאן והילך נקרא שמו אברהם.
הקב"ה מבטיח לאברהם כי זרעו יירש את הארץ המובטחת, "וְאַתָּה אֶת בְּרִיתִי תִשְׁמֹר אַתָּה וְזַרְעֲךָ אַחֲרֶיךָ לְדֹרֹתָם" זאת ברית מילה שכרת ה′ ית′ עם אברהם אבינו, וכך אמר הקב"ה לאברהם: "וּנְמַלְתֶּם אֵת בְּשַׂר עָרְלַתְכֶם וְהָיָה לְאוֹת בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֵיכֶם: וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם".
גם לשרי אשתו שנה הקב"ה את שמה ואמר: "שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ", ועוד הבטיח הקב"ה לאברהם כי יוולד לו בן מאשתו שרה, ויצחק אברהם ואמר, האם יוולד לי לבן כשאני בן מאה; ושרה, האם יוולד לה בן כשהיא בת תשעים, ענהו הקב"ה, אכן כן ובעוד שנה יוולד לכם בן ותקראו שמו יצחק.

ברית מילה
אברהם אבינו קיים את אשר צווה עליו האלוקים. בן תשעים ותשע היה בהימלו בשר ערלתו, בנו ישמעאל נמול בהיותו בן שלש עשרה, שניהם נימולו באותו היום.

ביקור שלושת המלאכים:
הקב"ה דאג לאברהם אבינו שהיה מכניס אורחים עצום, שהרי חלוש היה מברית המילה, לכן הוציא חמה מנרתיקה על מנת שמרוב חום לא יכלו אנשים לצאת מהבית, עוד סיבה לכך שהוציא הקב"ה חמה מנרתיקה היא שחום השמש ידוע בסגולות ריפוי, אך אברהם הצטער כי אין בידו לקיים מצוות הכנסת אורחים, "וְהוּא ישֵׁב פֶּתַח הָאֹהֶל כְּחֹם הַיּוֹם" לחפש אולי ימצא איזה עובר אורח, רחם עליו הקב"ה ושלח לפניו שלשה מלאכים מחופשים לערבים, "וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו וַיַּרְא וַיָּרָץ לִקְרָאתָם" ובקש לפניהם בתחנונים כי יאותו לבוא להתארח בביתו, על אף הכתוב וירא אליו ה′ באלוני ממרא, משמע השכינה הק′ הייתה אצלו, אעפ"כ עזב הכל ורץ להכניס אורחים, כי גדולה הכנסת אורחים מהקבלת פני שכינה(ילקוט שמעוני).
הסכימו שלושת האנשים לבוא לביתו. אברהם הושיבם תחת העץ ונתן להם מים לרחוץ את רגליהם, נכנס אברהם אל האהל ואמר לשרה אשתו מהרי והכיני עוגות לאורחינו, והוא עצמו מיהר לשחוט בן בקר רך וטוב ונתן לאחד הנערים לבשל אותו.
ישב אברהם עם האורחים שכאמור הינם מלאכים מחופשים, לפתע שאלוהו האורחים "אַיֵּה שָׂרָה אִשְׁתֶּךָ?", "וַיֹּאמֶר: הִנֵּה בָאֹהֶל" אמרו המלאכים לאברהם: "שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךָ כָּעֵת חַיָּה וְהִנֵּה בֵן לְשָׂרָה אִשְׁתֶּךָ", שרה שהייתה כבר בת תשעים, הייתה עקרה וחדל להיות לה אורח כנשים, ותצחק שרה בלבה בחושבה "אַחֲרֵי בְלֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וַאדֹנִי זָקֵן", שאל הקב"ה את אברהם "לָמָּה זֶּה צָחֲקָה שָׂרָה" "הֲיִפָּלֵא מֵה′ דָּבָר".

הפיכת סדום וועמורה:
אותם שלושת המלאכים שבקרו את אברהם צריכים היו להמשיך לסדום ועמורה - שפיתחו מנהגים גרועים מאוד, סירבו להכניס אורחים ואף הענישו בחומרה כל מי שהפםר את התקנה והכניס אורחים, ועוד שאר רעות חולות שנהגו בהם - ולהחריבם, כי רבה חטאת הערים האלה עד מאוד בעיני ה′. "וַיִּפְנוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיֵּלְכוּ סְדֹמָה וְאַבְרָהָם עוֹדֶנּוּ עֹמֵד לִפְנֵי ה′" פנה אברהם ואמר: "הַאַף תִּסְפֶּה צַדִּיק עִם רָשָׁע"
אולי יש חמישים צדיקים בעיר שזכותם תגן על כל השאר?
ענה ה′: אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם בְּתוֹךְ הָעִיר וְנָשָׂאתִי לְכָל הַמָּקוֹם בַּעֲבוּרָם!
אמר אברהם: אולי יחסר חמש צדיקים, האם בשביל חמש חסרים תשחית את כל העיר?
ענה הקב"ה: לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה!
אמר אברהם: אולי ישנם שם שלושים?
ענה הקב"ה: לֹא אֶעֱשֶׂה אִם אֶמְצָא שָׁם שְׁלשִׁים!
אמר אברהם: אולי עשרים?
ענה הקב"ה: לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֶשְׂרִים!
אמר אברהם: אַל נָא יִחַר לַה′ וַאֲדַבְּרָה אַךְ הַפַּעַם אוּלַי יִמָּצְאוּן שָׁם עֲשָׂרָה?
ענה הקב"ה: וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית בַּעֲבוּר הָעֲשָׂרָה!
הבין אברהם כי רשעים הם כולם וגמור ה′ בדעתו, פנה לשבת במקומו.

הצלתו של לוט:
באותו לילה היה לוט אחיינו של אברהם שומר בשער סדום, וכשבאו המלאכים לשער ראה אותם לוט "וַיָּקָם לִקְרָאתָם וַיִּשְׁתַּחוּ אַפַּיִם אָרְצָה" ויאמר לוט למלאכים, בואו אליי והתארחו בביתי רחצו רגליכם ובבוקר תלכו לדרכיכם, סרבו המלאכים והעדיפו לישון ברחוב, אך לאחר שלוט הפציר בהם הסכימו והלכו יחד אל ביתו שם הכין משתה ואכלו.
בסדום של אותם זמנים, כפי שכתבנו, אסור היה לארח זרים, וכששמעו אנשי העיר כי בביתו של לוט מתארחים אנשים, הקיפו אנשי העיר מנער ועד זקן את ביתו וצעקו אל לוט שיוציא אליהם את האנשים המתארחים בביתו, יצא אליהם לוט וסגר אחריו את הדלת, ואמר להם: "הִנֵּה נָא לִי שְׁתֵּי בָנוֹת אֲשֶׁר לֹא יָדְעוּ אִישׁ אוֹצִיאָה נָּא אֶתְהֶן אֲלֵיכֶם וַעֲשׂוּ לָהֶן כַּטּוֹב בְּעֵינֵיכֶם רַק לָאֲנָשִׁים הָאֵל אַל תַּעֲשׂוּ דָבָר כִּי עַל כֵּן בָּאוּ בְּצֵל קֹרָתִי". לא התייחסו האנשים אל לוט ונגשו לשבור את דלת ביתו, באותו רגע תפסו המלאכים את לוט, הכניסו אתו אל פנים הבית ואת כל אנשי העיר מקטון ועד גדול כולם נהיו עוורים ולא הצליחו למצוא את הפתח, אמרו המלאכים ללוט קח את כל משפחתך והוצא אותם מן העיר, "כִּי מַשְׁחִתִים אֲנַחְנוּ אֶת הַמָּקוֹם הַזֶּה כִּי גָדְלָה צַעֲקָתָם אֶת פְּנֵי ה′ וַיְשַׁלְּחֵנוּ ה′ לְשַׁחֲתָהּ", יצא לוט אל שני חתניו ואמר להם לבוא עמו כי משחית אלוקים את העיר אך הם צחקו עליו, שוב פנו המלאכים אל לוט ואמרו לו, קום קח את אשתך ואת שתי בנותיך וצא מן העיר, "וַיִּתְמַהְמָהּ וַיַּחֲזִיקוּ הָאֲנָשִׁים בְּיָדוֹ וּבְיַד אִשְׁתּוֹ וּבְיַד שְׁתֵּי בְנֹתָיו בְּחֶמְלַת ה′ עָלָיו וַיֹּצִאֻהוּ וַיַּנִּחֻהוּ מִחוּץ לָעִיר" ואמרו לו, המלט על נפשיך, אל תביט לאחוריך, והקב"ה המטיר על סדום ועמורה גפרית ואש והשחית את כל המקום, אשתו של לוט לא שמעה לאזהרת המלאכים והביטה לאחוריה, "וַתְּהִי נְצִיב מֶלַח".

אבימלך מלך גרר:
לאחר הפיכת סדום ועמורה עבר אברהם לגור "אַרְצָה הַנֶּגֶב, וַיֵּשֶׁב בֵּין קָדֵשׁ וּבֵין שׁוּר וַיָּגָר בִּגְרָר". ושוב פחד אברהם פן יהרגוהו על מנת לקחת את אשתו שהייתה יפת תואר, לכן אמר לעבדי אבימלך מלך גרר שהיא אחותו והיא אמרה שהוא אחיה, לקחו אותה לפני אבימלך "וַיָּבֹא אֱלֹהִים אֶל אֲבִימֶלֶךְ בַּחֲלוֹם הַלָּיְלָה וַיֹּאמֶר לוֹ הִנְּךָ מֵת עַל הָאִשָּׁה אֲשֶׁר לָקַחְתָּ וְהִוא בְּעֻלַת בָּעַל" טען אבימלך מלך גרר, הלא שאלתי את אברהם והוא הטעה אותי לחשוב שאחותו היא וגם היא אמרה אחי הוא, איזה עוון חטאתי, בתום לבב ובנקיון כפי לקחתי את שרה, אמר לו האלוקים, יודע אני כי בתום לבב עשית זאת ולכן לא הענשתיך, ועתה השב את שרה לבעלה ותבקש ממנו להתפלל בעדך, אך אם לא תשיב את שרה, "דַּע כִּי מוֹת תָּמוּת אַתָּה וְכָל אֲשֶׁר לָךְ".
בבוקר קרא אבימלך לאברהם ואמר לו: "מָה רָאִיתָ כִּי עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" ענה לו אברהם, פחדתי לחיי "כִּי אָמַרְתִּי רַק אֵין יִרְאַת אֱלֹהִים בַּמָּקוֹם הַזֶּה וַהֲרָגוּנִי עַל דְּבַר אִשְׁתִּי".
החזיר אבימלך את שרה לאברהם, וגם צאן ובקר, עבדים ושפחות נתן לו ואמר לו הנה ארצי לפניך שב בה כרצונך.
ויתפלל אברהם על אבימלך ועל בני משפחתו, ונרפאו הוא אשתו וכל בני משפחתו.

לידת יצחק:
כאמור ברך הקב"ה את אברהם ואת שרה והבטיח להם בן זכר "וַתַּהַר וַתֵּלֶד שָׂרָה לְאַבְרָהָם בֵּן לִזְקֻנָיו". "וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים כָּל הַשֹּׁמֵעַ יִצֲחַק לִי" ויקרא שמו יצחק, "וַיָּמָל אַבְרָהָם אֶת יִצְחָק בְּנוֹ בֶּן שְׁמֹנַת יָמִים כַּאֲשֶׁר צִוָּה אֹתוֹ אֱלֹהִים" שמחה גדולה שררה בביתם לאחר שנולד יצחק. לאחר זמן מה גדל הנער ואביו עשה משתה גדול ביום בו נגמל יצחק מההנקה.

גירוש הגר:
שרה ראתה כי ישמעאל מצחק ביצחק, חרה לה הדבר ואמרה לאברהם שיגרש את השפחה ואת בנה בהתכוונה להגר וישמעאל ואמרה שאינה רוצה כי ישמעאל יירש אותם יחד עם בנה יצחק, חרה הדבר לאברהם שכך מדברת שרה על בנו, פנה הקב"ה אל אברהם ואמר לו: "אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ עַל הַנַּעַר וְעַל אֲמָתֶךָ כֹּל אֲשֶׁר תֹּאמַר אֵלֶיךָ שָׂרָה שְׁמַע בְּקֹלָהּ כִּי בְיִצְחָק יִקָּרֵא לְךָ זָרַע: וְגַם אֶת בֶּן הָאָמָה לְגוֹי אֲשִׂימֶנּוּ כִּי זַרְעֲךָ הוּא" למחרת בבוקר קם אברהם אבינו, לקח לחם ומים, נתן להגר ושלחה יחד עם ישמעאל בנו, יצאה הגר אל מדבר באר שבע וטעתה בדרך, לאט לאט נגמרו המים שנתן לה אברהם וישמעאל החל להתייבש בחום המדבר, הגר שלא יכלה לראות בסבל בנה הניחה אותו תחת אחד השיחים וישבה מרחוק באמרה: "אַל אֶרְאֶה בְּמוֹת הַיָּלֶד" והחלה לבכות.
שמע אלוקים את בכיית הנער, ושלח מלאך אל הגר, אמר לה המלאך אל תדאגי כי שמע אלוקים את הנער ואת קומי קחי את בנך החזיקי בו כי עתידה לצאת ממנו אומה שלימה, "וַיִּפְקַח אֱלֹהִים אֶת עֵינֶיהָ וַתֵּרֶא בְּאֵר מָיִם וַתֵּלֶךְ וַתְּמַלֵּא אֶת הַחֵמֶת מַיִם וַתַּשְׁקְ אֶת הַנָּעַר" וכך נצלו הגר וישמעאל והתיישבו במדבר פארן, לאחר זמן מה נשא ישמעאל לאשה אחת מבנות מצרים.

עקדת יצחק:
שנים לאחר מכן, כאשר יצחק כבר גדל, רצה הקב"ה לנסות את אברהם וצווה עליו לקחת את בנו יצחק, ללכת להר המוריה ולהעלותו שם לעולה. אברהם אבינו לא שאל שאלות, לא אמר לקב"ה "הרי הבטחת לי שמבן זה יהיה לי זרע וכי לו הוריש את כל אשר לי". אלא לקח את יצחק, עצי בעירה, סכין שחיטה ואבני אש - ועלו על החמור בדרך להר המוריה. בדרך שאל יצחק את אברהם: הנה הבאנו אש, סכין ועצים, אולם "אַיֵּה הַשֶּׂה לְעֹלָה"? אמר לו אברהם אבינו,ה′ קבע כי אתה תהא עולתו, יצחק שומע זאת, אולם אף הוא ביקש לעשות בתמימות רצון ה′ - ולא ניסה להתחמק או לברוח. אברהם ידע כי בנו צדיק ויעשה ככל אשר צווה ה′ ולכן התיר לעצמו לומר זאת ליצחק.
וילכו שניהם יחדיו. בעודם עולים בהר המוריה אמר יצחק לאביו: אבא, קשור אותי חזק שלא אוכל לזוז, כי אולי מפחד הסכין ארעד ואהיה פסול לעולה. הגיעו השניים למקום, אברהם בונה את המזבח, מניח את העצים וקושר את בנו מעל העצים. הכנות אחרונות ואברהם לוקח את הסכין לשחוט את בנו. אולם רגע לפני, קורא מלאך ה′ מן השמיים לאברהם ואומר לו: "אַל תִּשְׁלַח יָדְךָ אֶל הַנַּעַר וְאַל תַּעַשׂ לוֹ מְאוּמָה כִּי עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי יְרֵא אֱלֹהִים אַתָּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ מִמֶּנִּי". הרים אברהם את עיניו והנה איל, אחוז בסבך בקרניו, לקחו והעלהו לעולה במקום בנו. שוב קרא המלאך לאברהם ואמר לו: "יַעַן אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה וְלֹא חָשַׂכְתָּ אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידֶךָ: כִּי בָרֵךְ אֲבָרֶכְךָ וְהַרְבָּה אַרְבֶּה אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם וְיִרַשׁ זַרְעֲךָ אֵת שַׁעַר אֹיְבָיו: וְהִתְבָּרֲכוּ בְזַרְעֲךָ כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ עֵקֶב אֲשֶׁר שָׁמַעְתָּ בְּקֹלִי".

פטירת שרה אמנו:
על מנת שלא לצערה ולהפחידה, לא סיפר אברהם לשרה אשתו על ציווי ה′ לעלות את בנם לעולה, רק אמר לה שהם יוצאים לדרך לכמה ימים. בא השטן בדמות זקנה ואמר לשרה, הידעת לאן הלך בעלך עם יצחק? וסיפר לה שנצטווה אברהם ע"י הקב"ה להקריב את בנו לעולה. מיד יצאה שרה לחפש את בעלה ובנה ובכל מקום שהגיעה אמרו לה: הרגע היה פה והלך, עד שלאט לאט כמעט ויצאה מדעתה ולבסוף נפטרה מרוב צער, בשנת ב′פ"ה.

אברהם אבינו שחזר בשמחה מירושלים, מצא בדרך את אשתו שרה והנה היא מתה, בצער רב לקח אברהם את גופתה לחברון, שם קנה מעפרון החיתי את מערת המכפלה וקבר בה את אשתו ליד קברם של אדם וחוה.
בת מאה עשרים ושבע שנה הייתה שרה בפטירתה, והתורה מעידה עליה שהיתה "בת מאה כבת עשרים לחטא" - שלא חטאה.

נישואיו לקטורה:
זמן מה לאחר מות שרה התחתן אברהם בפעם השניה עם קטורה אשר ילדה לו עוד בנים ובנות.
כאשר ראה אברהם כי קצו קרב החליט להוריש את כל אשר לו עוד בחייו. ליצחק נתן את כל אשר לו ולשאר בניו נתן מתנות, ושלח אותם מעל פניו, ונשאר לחיות עוד זמן מה עם יצחק.

פטירתו:
בשנת ב′ אלפים קכ"ג (מחלוקת בגמרא מסכת ראש השנה דף י:לדעת רבי אליעזר נפטר בא′ תשרי ולדעת רבי יהושע נפטר בא′ ניסן) נפטר אברהם בשיבה טובה זקן ושבע ימים, בניו, יצחק וישמעאל, קברוהו ליד אשתו שרה במערת המכפלה אשר בחברון.

מילדיו:
יצחק בן שרה - שנולד מברכת ה′ בהיות אברהם בן מאה, והוא אבי יעקב אבינו שהיה אביהם של שנים-עשר השבטים המרכיבים את עם ישראל
ישמאעל בן הגר
ומאשתו קטורה:
זמרן
יקשן
מדן
מדין
ישבק
שוח