page_title: רבי שלום (מזרחי) שרעבי - הרש"ש | ביוגרפיה רבי שלום (מזרחי) שרעבי - הרש"ש | ביוגרפיה :: מוסדות שמ"ע - שאו מרום עיניכם | הרב שלמה עופר

רבי שלום (מזרחי) שרעבי - הרש"ש | ביוגרפיה

Addthis Facebook Twitter Google+ Email Print

"ענו לו המלאכים כי בעגלות נמצאים הזכויות והעוונות אותם עשה במשך כל ימי חייו ועכשיו הם הולכים למאזניים לשקול אותם ולראות מה דינו, הלך אחריהם היהודי והנה הגיעו למקום עם מאזניים ענקיות ועשרות מלאכים מרוקנים את עגלותיהם פנימה, עבר זמן מה והנה רואה היהודי כי מצבו בכי רע וכף החובה נוטה מטה מטה, החל היהודי לבכות ואמר: 'מה עם כל הצרות והסבל שליוו אותי כל חיי?"

שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם | ח' שבט ה'תשע"ב

רבי שלום מזרחי דידיע שרעבי המכונה הרש"ש, נולד בשנת ה′ת"פ, בעיר צנעא שבתימן, לאביו רבי יצחק שרעבי.

חייו:

בצעירותו למד רבי שלום תורה מחכמי צנעא, לאחר מכן החליט לעלות ארצה, רבי שלום נסע דרך העיר בומביי′, משם נסע לבצרה ומשם לבגדד, שם השתהה קצת עד שנזדמנה לפניו שיירה ההולכת לדמשק ולחאלב ומשם עלה לארץ ישראל.

משהגיע לארץ ישראל, החליט רבי שלום שלא לגלות את זהותו ולהסתיר את יכולתו בלימוד הנגלה והנסתר, לכן פנה אל רבי גדליה חיון ראש ישיבת ′בית א-ל′ ואמר לו שברצונו להיות שמש בישיבה ובתמורה יקבל רק קורת גג לראשו. רבי שלום אף סיפר לראש הישיבה כי הוא יתום ואין לו היכן להיות. נכמרו רחמיו של רבי גדליה חיון ורבי שלום קבל את משרת המשמש בישיבה, הגיש תה חם ללומדים, סידר את הספרים במקומם ובכל אותו זמן שם אוזנו כאפרכסת לשמוע כל דיבור, הגה ושיח של אותם גאונים תלמידי החכמים, לא אחת שמע אותם מתחבטים בקושיה או סוגיה לא נהירה, רבי שלום ידע את התשובות ובקלות היה יכול לענות להם ולהאיר את עיניהם אך היות והחלטתו הייתה נחושה להסתיר את גודל ידיעותיו למען לא יהנה מכתרה של תורה היה שותק.

פעם אחת, עת נתן רבי גדליה חיון את שיעורו היומי, נתקלו התלמידים יחד עם רבם בקושיה חמורה מאד ולא הצליחו ליישב את הקושיה, מנסים מהלך כזה או אחר, בונים בניינים של ראיות ובכל פעם מחדש צצה לה הקושיה ומפריחה הכל כבניין קלפים ממוטט. כאשר ראה רבי שלום בצערו הגדול של ראש הישיבה רבי גדליה חיון ולעת ערב כאשר יצאו הרבנים מבית המדרש ניגש רבנו אל שולחנו, כתב תשובה לקושייתם והטמין את הפתק בתוך ספרו של ראש הישיבה לא יכל להתאפק יותר, ולמחרת, בא ראש הישיבה ולפתע אורו עיניו, אין זה כי אם פתק מן השמיים, כך חשב רבי גדליה.
לאחר שהמעשה חזר על עצמו כמה וכמה פעמים, פנה רבי גדליה לכל בני הישיבה ואמר: גוזר אני על כותב הפתקים הללו כי יגלה עצמו לפנינו ונחלוק לו את הכבוד הראוי לו. רבנו שלא היה מבני הישיבה אלא שימש כשמש החליט בליבו שאינו נכלל בגזירת ראש הישיבה.

התגלותו:
בת צדקת בשם חנה הייתה לו לרבי גדליה חיון אשר ראתה כמה רוצה אביה לדעת מיהו בעל הפתקים ולכן, לילה אחרי לילה הייתה עוקבת דרך החלון עד שיום אחד ראתה את השמש נגש לשולחן אביה כותב משהו על דף ומכניס לתוך הספר, מיד רצה חנה אל אביה ובהתרגשות רבה סיפרה לו כי היא יודעת מי הוא אותו צדיק נסתר בעל הפתקאות וספרה לאביה בקול משתנק.

באותו לילה הגיע רבי גדליה חיון מוקדם מן הרגיל לישיבה, קרא לרבי שלום השמש ושאל אותו האם זה נכון שהוא כותב את הפתקאות, תחילה ניסה רבי שלום להתחמק אך עקשנותו של ראש הישיבה לא הותירה לו ברירה ורבי שלום הודה כי אכן הוא כתב את התשובות אך התחנן לפני רבי גדליה שלא יגלה את סודו, אך רבי גדליה שראה בזה אות משמים לא שעה לתחנוניו וגזר עליו שישב לידו בראש השולחן. לאחר חצות החלו התלמידים לחזור לבית המדרש והנה הם רואים את השמש יושב לימינו של רבי גדליה, פתח רבי גדליה ואמר לתמידיו, תנו כבוד לתורה כי הוא האיש אשר נשלח להאיר עינינו בתורה.

נישואיו:
לאחר זמן מועט נשא רבי שלום את מרת חנה בתו של רבי גדליה חיון לו לאשה.
לזוג נולד בן , ונקרא שמו בישראל יצחק.

בשנת ה′תק"י נפטר חותנו רבי גדליה חיון ורבי שלום מונה לכהן כראש הישיבה בישיבת ′בית אל′ כפי שצווה חמיו בצוואתו לפני פטירתו.

גדולתו:
רבי חיים פלאג′י העיד על רבי שלום כי נשמתו היא נשמת האריז"ל.
רבי יוסף חיים מבגדד בעל ה′בן איש חי′, כותב בספרו, "אשרינו שדרכו רגליו בעירנו ואשרי עין ראתוהו".
החיד"א כותב על רבי שלום "אחד קדוש בדורנו מקובל מופלא..." וכו′

פעם בא יהודי בעל יסורים לבקש מרבי שלום כי יברכו לישועה, תוך כדי המתנה נרדם אותו יהודי על הכסא והנה הוא חולם שהוא מגיע לבית דין של מעלה והוא רואה עשרות מלאכים עם עגלות עמוסות הולכים כולם לאותו כיוון, נגש אליהם היהודי ושאל מה הם העגלות ולאן הם הולכים, ענו לו המלאכים כי בעגלות נמצאים הזכויות והעוונות אותם עשה במשך כל ימי חייו ועכשיו הם הולכים למאזניים לשקול אותם ולראות מה דינו, הלך אחריהם היהודי והנה הגיעו למקום עם מאזניים ענקיות ועשרות מלאכים מרוקנים את עגלותיהם פנימה, עבר זמן מה והנה רואה היהודי כי מצבו בכי רע וכף החובה נוטה מטה מטה, החל היהודי לבכות ואמר: ′מה עם כל הצרות והסבל שליוו אותי כל חיי?′, הסכימו איתו הדיינים והורו למלאכים להוסיף את הצרות לכף זכות והנה אורו עיניו של אותו יהודי לאט לאט החלה כף הזכות להתרומם והנה מגיעה העגלה האחרונה גם היא מוכנסת לתוך הכף זכות אך שוד ושבר חסרים עוד קצת יסורים כדי שכף הזכות תכריע לטובה, והחל אותו יהודי לצעוק: אוי חבל! חבל! עוד קצת יסורים והכף הייתה מוכרעת לטובה, מתוך צעקותיו התעורר היהודי ובא אליו הרש"ש ואמר לו, הרואה הינך? צריך לקבל את היסורים באהבה.

פטירתו:
בשנת ה′תקל"ז, י′ לחודש שבט, נשבה ארון הק′, רבי שלום הק′ הסתלק לבית עולמו ונשמתו עלתה ישר לפני כסא הכבוד. מנוחתן כבוד בהר הזיתים שבירושלים עיר הקודש.

מספריו:
פירוש השמ"ש
סידור הרש"ש
רחובות הנהר
אמת ושלום
נהר השלום
חסדי דוד

רבי שלום (מזרחי) שרעבי - הרש"ש | ביוגרפיה
שדות חובה מסומנים באדום

הירשם כאן לקבלת ניוזלטר!

שדות חובה מסומנים באדום