הסגולה היומית
סגולה לברכה בביתו: סגולה לברכה שיהא מצויה בביתו, שיהא זהיר בכבוד אשתו, שגם ראינו זאת אצל אברהם שנאמר "ו...סגולה לברכה בביתו
סגולה לברכה שיהא מצויה בביתו, שיהא זהיר בכבוד אשתו, שגם ראינו זאת אצל אברהם שנאמר "ולאברהם היטיב בעבורה"רחל אמנו | ביוגרפיה
ילדותה:
לאה ורחל, אחיות היו ובילדותן התייתמו מאמם ואביהם לבן גידל אותם, מאחר ולא היו להם אחים שלח לבן אביהם את בתו רחל שהייתה הקטנה מביניהם לרעות את הצאן.
יעקב אבינו:
בארץ כנען חי לו אדם זקן, יצחק שמו נשוי היה הוא לאשה בשם רבקה ולהם שני בנים שם האחד עשיו והשני יעקב. כל יום היה עשיו יוצא לציד ומאכיל את אביו אשר היה מוקירו ומברכו, פעם אחת החליט יעקב בעצת אמו לגנוב מאחיו את ברכת אביו, התחפש לעשיו אחיו ואביו שהיה קשה ראיה לא שם לב וברך את יעקב תחת עשיו.
כאשר חזר עשיו מן הציד ושמע כי יעקב גנב את ברכותיו במרמה התמלא חמה ורצה להרוג את יעקב, ברח יעקב אל מחוץ לעיר עד שהגיע לפדן ארם שם קווה לפגוש את משפחת אמו ולהתארח אצליהם עד יעבור זעם.
על הבאר:
בשעת בין ערביים הגיע יעקב לפדן ארם, במרכזו של שדה ענק עמדו להם שלושה רועי צאן עם עדריהם סביב לבאר מים ועליה אבן ענקית, עומדים ומחכים לשאר רועי הצאן שיבואו, יחד יגללו את האבן מעל פי הבאר, ישקו את צאנם ויחזירו את האבן למקומה עד למחרת וחוזר חלילה.
כעבור כמה דקות ניגש יעקב אל רועי הצאן "וַיֹּאמֶר לָהֶם יַעֲקֹב אַחַי מֵאַיִן אַתֶּם וַיֹּאמְרוּ מֵחָרָן (חרן - פדן ארם) אֲנָחְנוּ" [בראשית כט, ד′] שאל אותם יעקב: "הַיְדַעְתֶּם אֶת לָבָן בֶּן נָחוֹר וַיֹּאמְרוּ יָדָעְנוּ: וַיֹּאמֶר לָהֶם הֲשָׁלוֹם לוֹ וַיֹּאמְרוּ שָׁלוֹם וְהִנֵּה רָחֵל בִּתּוֹ בָּאָה עִם הַצֹּאן" [בראשית כט, ה′ו′].
כאשר ראה יעקב את רחל ואת יופייה, כפי שמעיד עליה המקרא: "וְרָחֵל הָיְתָה יְפַת תֹּאַר וִיפַת מַרְאֶה" [בראשית כט, י"ז] קבל כוחות חדשים ובאצבעו הקטנה גלל את אותה אבן ענקית מעל הבאר והשקה את הצאן.
לאחר מכן נשק יעקב לרחל על ראשה ובכה. בכה כי ראה ברוח קודשו כי אין היא עתידה להקבר עמו. ובכה כי בא בידיים ריקניות ולא היה בידו דבר לתתה.
לבן הארמי:
כאשר סיפר יעקב לרחל כי הוא בן רבקה אחות לבן אביה, רצה רחל לספר לאביה כי אחיינו בא לעיר לביקור ישר רצו שניהם חזרה אל השדה ולבן נשק ליעקב וחיבק אותו והזמינו אליו הבייתה.
לאחר כחודש ימים בהם התארח יעקב אצל לבן ורעה את הצאן, פנה לבן ליעקב ואמר לו: הרי משפחה אנחנו ואין אני רוצה כי תעבדני חינם, הגידה לי מה היא משכורתך.
ויעקב שאהב את בתו הקטנה, את רחל ענה לו: "אֶעֱבָדְךָ שֶׁבַע שָׁנִים בְּרָחֵל בִּתְּךָ הַקְּטַנָּה" [בראשית כט, י"ח] הסכים לבן בשמחה ואמר: "טוֹב תִּתִּי אֹתָהּ לָךְ מִתִּתִּי אֹתָהּ לְאִישׁ אַחֵר" [בראשית כט, י"ט].
חתונת העוקץ:
שבע שנים עבד יעקב בשביל רחל, והוא אשר הכיר את לבן ידע כי הוא ינסה להערים עליו ולתת לו את לאה במקומה ולכן עשו ביניהם יעקב ורחל סימנים כדי שבליל כלולותיהם כאשר ישרור החושך ימסרו את הסימנים האחד לשני וכך לא יוכל לבן להערים עליהם.
כאשר הגיע היום המיועד פנה יעקב ללבן ואמר לו הנה מלאו שבע שנות עבודתי, תן נא לי את בתך ואשה אותה לאשה. הזמין ילבן את כל אנשי המקום ועשה משתה לכל חבריו אבל אסר על רחל בתו לבוא אל יעקב וצווה על לאה ללכת במקומה...
גבורת נפש:
כל אותו היום בכתה רחל ולא ידעה את נפשה מרוב צער, צער על שנלקח ממנה אהוב לבה, צער על שאחותה תקבלו במקומה. אך יותר מכל ריחמה על אחותה לאה, רחל חשבה על הבושות והצער אשר יהיו מנת חלקה כאשר יעקב יבקש ממנה את הסימנים ולא יהיה בידה להשיבו.
רחל לא יכלה לסבול את המחשבה שאחותה תצטרך לעבור כאלו בזיונות ובגבורת נפש אדירה קראה לאחותה ומסרה בידה את הסימנים.
רחל התעלתה מעל עצמה ואותה גבורה זכורה לפני הקדוש ברוך לעד וכאשר הוגלו עם ישראל ונהרגו בהם המונים קמו כל האבות והאמהות הקדושים לבקש עליהם רחמים ולא שמע ה′ לתפילתם "באותה שעה קפצה רחל אמנו לפני הקב"ה ואמרה רבש"ע גלוי לפניך שיעקב עבדך אהבני אהבה יתירה ועבד בשבילי לאבא שבע שנים וכשהשלימו אותן שבע שנים והגיע זמן נשואי לבעלי יעץ אבי להחליפני לבעלי בשביל אחותי והוקשה עלי הדבר עד מאד כי נודעה לי העצה והודעתי לבעלי ומסרתי לו סימן שיכיר ביני ובין אחותי כדי שלא יוכל אבי להחליפני ולאחר כן נחמתי בעצמי וסבלתי את תאותי ורחמתי על אחותי שלא תצא לחרפה ולערב חלפו אחותי לבעלי בשבילי ומסרתי לאחותי כל הסימנין שמסרתי לבעלי כדי שיהא סבור שהיא רחל ולא עוד אלא שנכנסתי תחת המטה שהיה שוכב עם אחותי והיה מדבר עמה והיא שותקת ואני משיבתו על כל דבר ודבר כדי שלא יכיר לקול אחותי וגמלתי חסד עמה ולא קנאתי בה ולא הוצאתיה לחרפה ומה אני שאני בשר ודם עפר ואפר לא קנאתי לצרה שלי ולא הוצאתיה לבושה ולחרפה ואתה מלך חי וקיים רחמן מפני מה קנאת לעבודת כוכבים שאין בה ממש והגלית בני ונהרגו בחרב ועשו אויבים בם כרצונם מיד נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא ואמר בשבילך רחל אני מחזיר את ישראל למקומן הדא הוא דכתיב (ירמיה ל"א) כה אמר ה′ קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו וכתיב (שם) כה אמר ה′ מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך וגו′ וכתיב (שם) ויש תקוה לאחריתך נאם ה′ ושבו בנים לגבולם:" [מדרש רבה איכה הקדמה פסקה כ"ד].
נישואה:
בבוקר קם יעקב אבינו וגילה כי לבן רימה אותו ונתן לו את לאה במקום את רחל. פנה יעקב אל לבן ואמר לו "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לִּי הֲלֹא בְרָחֵל עָבַדְתִּי עִמָּךְ וְלָמָּה רִמִּיתָנִי" [בראשית כט, כ"ה] ענה לו לבן: לא מקובל אצלינו לחתן את האחות הצעירה לפני המבוגרת ממנה לכן אם ברצונך עבוד בעבור רחל שבע שנים נוספות והתחתן אף עימה.
בלית ברירה הסכים יעקב ועבד אותו שבע שנים נוספות ואז סוף כל סוף קבל את רחל לו לאשה.
לבן נתן ליעקב שפחה יחד עם כל אחת מבנותיו, ללאה נתן את זלפה ולרחל נתן בלהה.
"וַיֶּאֱהַב גַּם אֶת רָחֵל מִלֵּאָה" [בראשית כט, ל′] ראה הקדוש ברוך כי יעקב אוהב את רחל יותר מאשר את לאה, וכדי לחבבה על יעקב נתן לה בנים ורחל נעשתה עקרה.
בלהה שפחת רחל:
ותלד רבקה בן ותקרא את שמו ראובן, לאחר מכן ילדה רבקה את שמעון את לוי ואת יהודה.
ראתה רחל כי לאה אחותה כבר ילדה ליעקב ארבעה בנים והיא עקרה, לכן פנתה ליעקב ואמרה: "הִנֵּה אֲמָתִי בִלְהָה בֹּא אֵלֶיהָ וְתֵלֵד עַל בִּרְכַּי וְאִבָּנֶה גַם אָנֹכִי מִמֶּנָּה" [בראשית ל, ג′]. נשא יעקב את בלהה לאשה והיא ילדה לו בן, "וַתֹּאמֶר רָחֵל דָּנַנִּי אֱלֹהִים וְגַם שָׁמַע בְּקֹלִי וַיִּתֶּן לִי בֵּן עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ דָּן" [בראשית ל, ו′]. לאחר מכן ילדה בלהה עוד בן, "וַתֹּאמֶר רָחֵל נַפְתּוּלֵי אֱלֹהִים נִפְתַּלְתִּי עִם אֲחֹתִי גַּם יָכֹלְתִּי וַתִּקְרָא שְׁמוֹ נַפְתָּלִי" [בראשית ל, ח′].
כאשר ראתה לאה שהיא לא יולדת יותר עשתה אף היא כאחותה ונתנה את זלפה שפחתה ליעקב לאשה, ילדה זלפה את גד ואת אשר.
דודאים:
יום אחד יצא ראובן בנה הבכור של לאה לשדה ומצא שם דודאים אשר ידועים בסגולה לפריון, רחל שכאמור הייתה עקרה בקשה מלאה שתתן לה מדודאי בנה, אמרה לה לאה: "הַמְעַט קַחְתֵּךְ אֶת אִישִׁי (שכאשר נתת את בלהה ליעקב הרי אותו הלילה היה על חשבוני) וְלָקַחַת גַּם אֶת דּוּדָאֵי בְּנִי" אמרה רחל ללאה "לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה תַּחַת דּוּדָאֵי בְנֵךְ" [בראשית ל,ט"ו].
שלי היתה שכיבת לילה זו ואני נותנה לך תחת דודאי בנך ולפי שזלזלה במשכב הצדיק לא זכתה להקבר עמו [נדה לא].
לאחר מכן ילדה לאה עוד בן וקרא שמו יששכר, ותלד עוד בן ותקרא שמו זבולון, ותלד בת ותקרא שמה דינה.
לידת יוסף:
לאחר אחד עשר שנות צפיה, שנות עקרות וסבל, סוף סוף שמע ה′ לתפילת רחל: "וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת רָחֵל וַיִּשְׁמַע אֵלֶיהָ אֱלֹהִים וַיִּפְתַּח אֶת רַחְמָהּ: וַתַּהַר וַתֵּלֶד בֵּן וַתֹּאמֶר אָסַף אֱלֹהִים אֶת חֶרְפָּתִי: וַתִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ יוֹסֵף לֵאמֹר יֹסֵף יְהֹוָה לִי בֵּן אַחֵר: [בראשית ל, כ"ב - כ"ג - כ"ד].
גניבת התרפים:
לאחר שנולד יוסף צווה הקדוש ברוך הוא על יעקב כי ישוב לארץ אבותיו ולמולדתו, יעקב שידע כי לבן לא יתן לו לעזוב בנקל את ביתו התייעץ ברחל ובלאה ושניהם עודדו אותו לעשות את דבר ה′ ולברוח.
שלשה ימים לאחר שברח יעקב נודע הדבר ללבן אשר החל לרדוף אחריו, בלילה חלם לבן והנה בא אליו האלוקים ומזהירו כי לא ידבר עם יעקב מטוב ועד רע.
בבוקר קם לבן והמשיך לרדוף אחר יעקב, כאשר השיגו פנה לבן ושאל את יעקב: "מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב" [בראשית לא, כ"ו] "ויַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן כִּי יָרֵאתִי כִּי אָמַרְתִּי פֶּן תִּגְזֹל אֶת בְּנוֹתֶיךָ מֵעִמִּי" [בראשית לא, ל"א].
שאל לבן את יעקב, למה גנבתם לי את אלוהי. יעקב שהיה מזועזע מכך שלבן חשדו על הגניבה, ומאחר ולא ידע כי אשתו רחל היא זו שגנבה את הפסלים כדי להציל את אביה מעבודה זרה ענה ללבן ואמר: "עִם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶת אֱלֹהֶיךָ לֹא יִחְיֶה נֶגֶד אַחֵינוּ הַכֶּר לְךָ מָה עִמָּדִי וְקַח לָךְ וְלֹא יָדַע יַעֲקֹב כִּי רָחֵל גְּנָבָתַם" [בראשית לא, ל"ב], חיפש לבן באהל של יעקב אבינו ולא מצא, חיפש באהלה של לאה ובאהליהם של השפחות וגם לא מצא, נכנס לחפש אצל רחל ולא מצא כי החביאה אותם תחת מושבה ואמרה שאינה יכולה לקום מחמת אורח נשים.
פטירתה:
כאשר היו יעקב ומשפחתו על אם הדרך בואכה אפרתה היא בית לחם התקשתה ללדת, המיילדת הרגיעה אותה ואמרה לה כי נולד לה בן, "וַיְהִי בְּצֵאת נַפְשָׁהּ כִּי מֵתָה וַתִּקְרָא שְׁמוֹ בֶּן אוֹנִי וְאָבִיו קָרָא לוֹ בִנְיָמִין" [בראשית לה, י"ח]
מקום קבורתה:
"וַתָּמָת רָחֵל וַתִּקָּבֵר בְּדֶרֶךְ אֶפְרָתָה הִוא בֵּית לָחֶם: וַיַּצֵּב יַעֲקֹב מַצֵּבָה עַל קְבֻרָתָהּ הִוא מַצֶּבֶת קְבֻרַת רָחֵל עַד הַיּוֹם" [בראשית לה, י"ט - כ′].
בי"א בחשוון שנת ב′ר"ז הסתלקה רחל אמנו לעולמה והיא בגיל 36 שנים בלבד.
-
תפילה אצל קבר רחל אמנו
תפילה אצל קבר רחל אמנו
-
שעות פתיחה
שעות פתיחה
-
בתפילה על קבר רחל אמנו
בתפילה על קבר רחל אמנו
-
יהודים מתפללים אצל אמא רחל
יהודים מתפללים אצל אמא רחל
-
בתפילה על קבר רחל אמנו
בתפילה על קבר רחל אמנו
-
ציור ובו האהל העתיק שעל קבר רחל אמנו
ציור ובו האהל העתיק שעל קבר רחל אמנו
דפים קשורים
כה רחוק... אך כה קרוב לליבה...
איך חלפו השנים? יותר מאלפיים שנה מאז הוא הגיעה לבקרה, והיא האלמנה יושבת ובוכה, שואלת אותך ה' "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן, וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם".
אברהם אבינו, נולד בשנת א'תתקמ"ח, באור כשדים שבדרום ארם נהריים, לאביו תרח מצאצאי שם בן נח, ולאמו אמתלאי בת כרנבו.
אבא - קבענו פגישה... שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם א' תמוז ה'תשע"ב"הלב שלי היה מלא על גדותיו, סוג של הרגשה מוזרה הציפה אותי.. כמעט כאילו ואני מלא במילים ובמשפטים ופשוט היה לי מחסום בפה, הרגשתי שאני נחנק, הרגשתי לחץ מהמותניים לכיוון החזה, נשמתי בכבדות... ופשוט התחלתי לבכות..."
בת ציון האלמנה שמעון גווירץ | שאו מרום עיניכם ה' חשון ה'תשע"ב בבית המקדש החרב, בחדר מט לנפול, יושבת האלמנה 'בת ציון' בבדידותה, מתאבלת היא כדרכה במר נפשה על בנה יחידה, 'עם ישראל' אהוב ליבה.כה רחוק... אך כה קרוב לליבה...
איך חלפו השנים? יותר מאלפיים שנה מאז הוא הגיעה לבקרה, והיא האלמנה יושבת ובוכה, שואלת אותך ה' "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן, וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם".