הסגולה היומית
להנצל ממחשבות זרות
אַתָּה נִגְלֵיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶךָ עַל עַם קָדְשְׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם, בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵיתָ, וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָעְתָּ בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּנוּ עַל הַר סִינַי, לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְווֹת וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהֵינוּ וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתַּעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְקַיֵּם מִצְווֹתֶיךָ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ בְּכָל כֹּחִי, וְכָל מִינֵי כֹּחַ שֶׁנִּמְצָא בִּי בְּרַמַ"ח אֵבָרַי וּשְׁסָ"ה גִּידַי, בְּבָשָׂר וְגִידִין וַעֲצָמוֹת וְעוֹרְקִים בַּחֵלֶב וּבַדָּם, וְכָל הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בַּמֹּחַ שֶׁבָּרֹאשׁ וּבַמֹּחַ שֶׁמִּתְפַּשֵּׁט בְּכָל הַגּוּף, וְכָל הַכֹּחַ שֶׁיֵּשׁ בַּחֲמִשָּׁה חוּשִׁים, וְכָל שְׁאָר מִינֵי כֹּחוֹת כֻּלָּם יֻכְלְלוּ בְּתוֹךְ הַתְּפִלָּה שֶׁאֶזְכֶּה לְהוֹצִיא הַקּוֹל וְהַדִּבּוּר שֶׁל הַתְּפִלָּה בְּכֹחַ גָּדוֹל וְאֶזְכֶּה שֶׁיִּהְיֶה קוֹלִי נִשְׁמָע כְּמוֹ רַעַם גְּבוּרוֹתֶיךָ, וְהַקּוֹל הַזֶּה יְעוֹרֵר כַּוָּנַת לִבִּי, שֶׁלִּבִּי יִהְיֶה שׁוֹמֵעַ וּמֵבִין הֵיטֵב מַה שֶּׁאֲנִי מִתְפַּלֵּל לְפָנֶיךָ, שֶׁאֶזְכֶּה לְהִתְפַּלֵּל בְּכַוָּנַת הַלֵּב וְזַכֵּנִי שֶׁיִּהְיֶה לִי יִרְאַת שָׁמַיִם יִרְאַת הָרוֹמְמוּת וְאֶהְיֶה נִשְׁמָר שֶׁלּ ֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם יִרְאָה חִיצוֹנָה כְּלָל, שֶׁלּ ֹא אִירָא וְל ֹא אֶפְחַד מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם, ל ֹא מִשַּׂר וְאָדוֹן וְל ֹא מִשּׁוּם אָדָם שֶׁבָּעוֹלָם, וְל ֹא מֵחַיָּה רָעָה וְלִסְטִים, וְל ֹא מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם וְל ֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם פַּחַד וְיִרְאָה חִיצוֹנָה כְּלָל, כִּי אִם מִמְּךָ לְבַד אִירָא וְאֶפְחַד תָּמִיד, וְאֶזְכֶּה בְּרַחֲמֶיךָ לְיִרְאָה עִלָּאָה יִרְאַת הָרוֹמְמוּת:וְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים וַחֲסָדֶיךָ הַגְּדוֹלִים לְפַנּוֹת אֶת מֹחִי וּמַחֲשַׁבְתִּי מֵחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּמִמַּחֲשָׁבוֹת זָרוֹת, שֶׁלּ ֹא אֲטַמְטֵם אֶת מֹחִי וּמַחֲשַׁבְתִּי בְּתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים, חַס וְשָׁלוֹם, וְל ֹא אַחְמִיץ אֶת מֹחִי וּמַחֲשַׁבְתִּי בְּחָכְמוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וּבְתַאֲווֹת, חַס וְשָׁלוֹם, וְל ֹא אֲהַרְהֵר בְּהִרְהוּרִים רָעִים, שֶׁלּ ֹא יִהְיֶה לִי שׁוּם הִרְהוּר וּמַחֲשֶׁבֶת חוּץ בָּעוֹלָם כְּלָל רַק יִהְיֶה מֹחִי וּמַחֲשַׁבְתִּי נָקִי וְזַךְ וָצַח, שֶׁלּ ֹא יִכְנֹס בְּמַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשָׁבָה חִיצוֹנָה כְּלָל וְתִתֵּן לִי כֹּחַ לְהִתְגַּבֵּר עַל כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְהִרְהוּרִים הַבָּאִים עָלַי לְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתִּי, שֶׁלּ ֹא אֶתֵּן לָהֶם שׁוּם מָקוֹם לִכְנֹס בְּמֹחִי כְּלָל וְאֶזְכֶּה לִגְעֹר בָּהֶם, וְלָרִיב עִמָּהֶם לְגָרְשָׁם מֵעָלַי וּמֵעַל גְּבוּלִי, שֶׁלּ ֹא יִהְיֶה לָהֶם שׁוּם כֹּחַ לִכְנֹס בְּדַעְתִּי כְּלָל, וְאֶזְכֶּה לְקַדֵּשׁ אֶת מַחֲשַׁבְתִּי תָּמִיד:
אָנָּא יְהֹוָה, רַחֲמָן מָלֵא רַחֲמִים, טוֹב וּמֵטִיב לַכֹּל, אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת גֹּדֶל עֹצֶם הַפְּגָם הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא הַנּוֹגֵעַ בְּעוֹלָמוֹת עֶלְיוֹנִים מְאֹד עַל יְדֵי כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן עַל יְדֵי הִרְהוּר רָע, חַס וְשָׁלוֹם, שֶׁהוּא פּוֹגֵם וּמְקַלְקֵל מְאֹד בְּכָל הָעוֹלָמוֹת וְעוֹקֵר אֶת הָאָדָם, חַס וְשָׁלוֹם, מִמְּקוֹר הַחַיִּים, עַד אֲשֶׁר קָשֶׁה לוֹ עוֹד לָשׁוּב וּלְהַשִּׂיג אֹרְחוֹת חַיִּים וְכָל שְׁאָר הַפְּגָמִים הָעֲצוּמִים וְהַנּוֹרָאִים עַד גָּבְהֵי מְרוֹמִים, הַנּוֹגְעִים בְּמָקוֹם שֶׁנּוֹגְעִים, שֶׁנַּעֲשִׂים עַל יְדֵי כָּל מַחֲשָׁבָה רָעָה וְהִרְהוּר הַנִּכְנָס בַּמֹּחַ, חַס וְשָׁלוֹם וְגַם אַתָּה יָדַעְתָּ אֶת גֹּדֶל עֹצֶם הַהִתְגַּבְּרוּת שֶׁמִּתְגַּבְּרִים עָלֵינוּ בְּכָל פַּעַם, לְבַלְבֵּל אֶת דַּעְתֵּנוּ בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וְהִרְהוּרִים רָעִים וּבַעֲווֹנוֹתַי הָרַבִּים ל ֹא נִזְהַרְתִּי לְהִשָּׁמֵר מֵהֶם וּלְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם, עַד אֲשֶׁר פָּגַמְתִּי אֶת מֹחִי מְאֹד עַל יְדֵי מַחְשְׁבוֹתַי הָרָעוֹת שֶׁהִכְנַסְתִּי בְּמֹחִי, עַד שֶׁכָּל מֹחִי הוּא מָלֵא מַחֲשָׁבוֹת חִיצוֹנִיּוֹת וְעָבַרְתִּי עַל אִסּוּר חָמֵץ, שֶׁהָיִיתִי מַחְמִיץ אֶת מֹחִי בְּתַאֲווֹת וְהִרְהוּרִים וּבִלְבּוּלִים וּבְכָל מִינֵי שְׁטוּתִים וְל ֹא דַּי שֶׁלּ ֹא הָיִיתִי מִתְגַּבֵּר עַל הַמַּחֲשָׁבוֹת רָעוֹת, אַף גַּם נָתַתִּי לָהֶם כֹּחַ לִכְנוֹס בְּמֹחִי וְל ֹא הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְגָרְשָׁם כְּלָל, וְל ֹא קִיַּמְתִּי עֲצוֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר גִּלִּיתָ לִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְגָרְשָׁם מִמֶּנִּי בְּשֵׁב וְאַל תַּעֲשֶׂה, וְל ֹא שָׁמַעְתִּי לְקוֹל מוֹרַי אוֹי לִי, וַי לִי עַל הַיָּמִים שֶׁעָבְרוּ בְּבִלְבּוּל הַדַּעַת וּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד בָּאתִי בְּמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי" כָּל דַּעְתִּי וּמֹחִי נִתְעַרְבֵּב כָּל כָּךְ בְּמַחֲשָׁבוֹת רָעוֹת וּבִלְבּוּלִים, עַד אֲשֶׁר אֲפִלּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי חָפֵץ לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם וְלִבְרֹחַ מֵהֶם, קָשֶׁה עָלַי מְאֹד
"יְהֹוָה אֱל ֹהִים אַתָּה יָדַעְתָּ לְאִוַּלְתִּי, וְאַשְׁמוֹתַי מִמְּךָ ל ֹא נִכְחָדוּ" הֵן עַל כָּל אֵלֶּה בָּאתִי לְפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהַי וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתַי בְּלֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה, בְּקִידָה וּבִכְרִיעָה וּבְהִשְׁתַּחֲוָיָה, בִּתְחִנָּה וּבַקָּשָׁה, כְּעָנִי בַּפֶּתַח, נֶאֱנָח וְנִדְכֶּה, שׁוֹאֵל וּמְבַקֵּשׁ מַתְּנַת חִנָּם וְנִדְבַת חֶסֶד, שֶׁתְּחָנֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָעֲצוּמִים וַחֲסָדֶיךָ הַנִּפְלָאִים, וְתוֹצִיאֵנִי מֵאֲפֵלָה לְאוֹרָה, וְתַעֲזֹר לִי מֵהַיּוֹם לְקַדֵּשׁ אֶת מַחֲשַׁבְתִּי תָּמִיד מֵעַתָּה וְעַד עוֹלָם:
רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, צוֹפֶה בְּעֶלְבּוֹן אֲנוּחִים, תִּיקַר נָא נַפְשִׁי הָאֻמְלָלָה בְּעֵינֶיךָ, וַחֲמֹל עָלַי בְּחֶמְלָתְךָ וַחֲנִינוֹתֶיךָ, וְעָזְרֵנִי וְסַיְּעֵנִי וְחַזְּקֵנִי וְאַמְּצֵנִי, וְקַדְּשֵׁנִי בִּקְדֻשָּׁתְךָ הָעֶלְיוֹנָה, שֶׁיִּמָּשֵׁךְ עָלַי קְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה מֵאִתְּךָ, בְּאֹפֶן שֶׁאֶזְכֶּה מֵעַתָּה לִשְׁמֹר עַצְמִי שֶׁלּ ֹא אַנִּיחַ לִכְנֹס כְּלָל לְתוֹךְ מַחֲשַׁבְתִּי שׁוּם מַחֲשֶׁבֶת חוּץ שֶׁבָּעוֹלָם, וְל ֹא שׁוּם בִּלְבּוּל הַדַּעַת וּמִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלּ ֹא אֲהַרְהֵר בְּשׁוּם הִרְהוּר בָּעוֹלָם כְּלָל, רַק מַחֲשַׁבְתִּי תִּהְיֶה קְדוֹשָׁה תָּמִיד, זַכָּה וּנְקִיָּה מִכָּל סִיג וּפְסֹלֶת:
משנכנס אדר – מרבים בהתחזקות...
משנכנס אדר מרבים בשמחה, הנה הנה הגיע הזמן להתחדש ולהמשיך על עצמנו התחזקות הנפש אמיתית שתביא לנו חיות ושמחה. אבל, מה נוכל לעשות שמצד שני עומד עמלק ומתאמץ לא להניח לנו, כי ברגע שאנו רק חושבים מחשבה שאולי כבר הגיע הזמן להתחזק באמת, מיד עולה לה מחשבה שניה של חולשה ורפיסות של "אני לא יכול"? אז מהיכן באמת לוקחים כח של דחף פנימי להתחזק ולהתחדש? והרי חז"ל אומרים "אין מחזקים אלא למחוזקים", כי צריך רצון לרצות להתחזק, ואת זה עמלק לוקח מאיתנו...
דווקא חודש אדר, בו מתגלה קדושתם של מרדכי ואסתר, הוא הזמן לגלות שיש לנו כן כח להתחיל. כי באמת יש לנו בשורשינו את היסוד של ההתחזקות, קבלנו זאת בירושה מאבותינו הצדיקים, אברהם יצחק יעקב משה וכו′.
הם אלו אשר התייגעו קשות לבוא להתחזקות אמיתית בעבודת ה′, מבלי לדעת מהיכן להתחיל. אבל אחרי שהם זכו להארת הרצון בתכלית המעלה, הם השאירו רושם גדול בעולם, ונטעו בנו, בכל אחד מישראל, את הרצון הפנימי להיות יהודי כשר מלא בחיות של יראת ה′.
ובזה עסק משה רבינו ע"ה לדבר עמנו במשנה תורה, לא רק לעורר על הצורך ברצון ויראת ה′, אלא בעיקר לחזק את נקודת הרצון שקבלנו כבר בזכותו, שממנה נוכל להתחיל, וזוהי גם התעוררות התשובה שמתעוררת בפורים, בכח מרדכי ואסתר שמשפיעים עלינו כח של רצון והשתוקקות אחרי ה′, גם אחרי שאכלנו "מסעודתו של אותו רשע" – אחשורוש, ועלינו רק לחזק האמונה וההתקשרות לצדיקים, כי על ידם יכולים אנו באמת להתחיל מחדש.
גם אם במשך השנים אנו מאבדים את הרצון ואת יראת ה′ חלילה, בכל זאת כאשר אנו מתקרבים לצדיקים, מושפע עלינו כח של רצון ועקשנות לזכות ליראת ה′ ולאור קדושת השבת ולשאר דרגות של דביקות בה′, כי קדושתם עומדת לנו לנצח.
וזהו עיקר הנסיון, שנדמה לנו בדרך כלל שאין לנו כח להתחזק, ולכן בימים אלו כהכנה לפורים דווקא זו חובתינו, להתחזק מאוד להדבק בצדיקים, ומשם נשאב התחזקות פנימית וכח של רצון לרצות להתחזק.
ואת זה אנחנו צריכים לזכור תמיד, לומר איש לרעהו ואיש לעצמו: אחי, חזק ואמץ במלחמתך, ואל תניח לעמלק להראות לך שאין לך כח, לך לצדיקים ותגלה שם כמה רב כוחך – אין מחזקין אלא למחוזקין.
מקור: שער ברסלב
