הסגולה היומית
להוציא מצרה נפשו: סגולה וסוד גדול להנצל מכל צרה שיאמר בבוקר בכוונה גדולה ג' פעמים: "יהודי אני יהודי...להוציא מצרה נפשו
סגולה וסוד גדול להנצל מכל צרה שיאמר בבוקר בכוונה גדולה ג' פעמים: "יהודי אני יהודי אני, אחיה יהודי אחיה יהודי אחיה יהודי, אמות יהודי אמות יהודי אמות יהודי, יהודי יהודי יהודי.
ובוודאי שלא יסבול שום צער כלל ויהיה לו למגן וצנה והקדוש ברוך הוא יוציא מצרה נפשו.
חנוכה...האור שגובר...
השנה ג' אלפים תק"צ, 174 לפנה"ס, ארץ ישראל נשלטת ע"י השלטון הסלאוקי - ממלכת יוון העתיקה והיהודים חיים בה תחת גזירות דת שונות אשר מקשים על חייהם כיהודים. אכן, כל הגזירות היו בעלי אופי דתי בלבד, גזירות שמד רוחני ויתר על כך הדגישו היוונים והעניקו ליהודים שהסכימו לוותר על דתם, כל טוב גשמי, מכוני כושר ומשחקים אולימפיים לרוב. היו יהודים רבים שלא החזיקו מעמד בגזירות הקשות ופנו לצד השני, יהודים אלו נקראו מתייוונים.
השנה ג′ אלפים תק"צ, 174 לפנה"ס, ארץ ישראל נשלטת ע"י השלטון הסלאוקי - ממלכת יוון העתיקה והיהודים חיים בה תחת גזירות דת שונות אשר מקשים על חייהם כיהודים. אכן, כל הגזירות היו בעלי אופי דתי בלבד, גזירות שמד רוחני ויתר על כך הדגישו היוונים והעניקו ליהודים שהסכימו לוותר על דתם, כל טוב גשמי, מכוני כושר ומשחקים אולימפיים לרוב. היו יהודים רבים שלא החזיקו מעמד בגזירות הקשות ופנו לצד השני, יהודים אלו נקראו מתייוונים.
הגרעין היהודי, אשר לו היסטוריה רבת שנים של מסירות נפש על מצוות הדת, המשיך בקיום מצוות בסתר תוך ניהול חיים מחתרתי ומסוכן, רדופים על ידי חיילי המלך ואפילו ע"י מתייוונים מלשינים אשר קיוו למצוא חן בעיני היוונים.
כך מתאר מחבר הספר ′מכבים′ את הגזרות בשיאן:
"קשה היה לכולם וכבד פרץ הרשעה: כי המקדש היה מלא על ידי הגויים ניאוף והוללות בהתעלסם עם זונות ובחצרות הקודש היו קרבים אל נשים ומביאים שמה דברים אשר לא יובאו: והמזבח היה מלא דברים האסורים מן התורה: ואי אפשר היה לשבות ולא לשמור את חגי האבות ולא להיקרא בשם יהודי בכלל: ויהיו סוחבים אותם אנוסים במרירות ביום הולדת המלך בכל חודש אל אכילת הזבחים ובהיות חג דיוניסוס היו נאנסים להלך בתהלוכת דיוניסוס והם מעוטרים עטרות קיסוס:" (מכבים ב′, ו′, א′ - ח′)
לאט לאט החלו היוונים להגזים עם גזירותיהם וגזרו על הפסקת העלאת הקרבנות והזבחים וניסוך הנסך בבית המקדש, איסור שמירת השבת, קיום ברית מילה וקידוש החודש, שהם מהמצוות העיקריות ביהדות. אך לשיא גזירותיהם הגיעו היוונים כפי שנכתב בירושלמי: "בראשונה גזרו שמד ביהודה, שכן מסורת להם מאבותם, שיהודה הרג את עשו דכתיב (בראשית מט) "ידך בעורף אויביך", והיו הולכין ומשעבדין בהן ואונסין את בנותיהן, וגזרו שיהא איסטרטיוס בועל תחילה." (ירושלמי, כתובות דף ה, ב′ פרק א הלכה ה′)
וכפי שמצויין בתלמוד הבבלי: "דאמרי בתולה הנשאת ביום הרביעי - תיבעל להגמון תחלה." (בבלי, כתובות ג′ ב′)
בשנת ג′ אלפים תקצ"ז לערך פרץ ′מרד החשמונאים′ שבראשו עמד מתתיהו בן יוחנן כהן גדול אשר על אף גילו המופלג לחם ללא חת יחד עם חמשת בניו. באותה עת הגיעו חיילי המלך לעיר מודיעין שם גר מתתיהו הכהן והקימו במה והחלו להתגרות בעוברים ושבים להקריב עליו קרבן חזיר, כאשר עבר שם מתתיהו הכהן נטפלו אליו החיילים וניסו לחייבו להקריב את החזיר על הבמה, תחילה בהבטחות מכל טוב הארץ ולאחר מכן באיומים, לידם עמד מתייוון אחד שלעג למתתיהו על נכונותו למסור את נפשו והציע לחיילי המלך להקריב את קרבן החזיר במקום מתתיהו הכהן. באותו רגע קפץ מתתיהו הכהן וערף את ראשו של אותו מתייוון ויחד עם המתגודדים הוא הרג את חיילי המלך ויצא בהכרזה שפתחה את המרד "מי לה′ אלי".
צבא המרד הכיל אלפים בודדים של חיילים לעומת עשרות אלפי לוחמים של הצבא הסלאוקי, מבלי להיכנס לפרטי הקרבות נלחמו אותם יהודים מעטים נגד הבלתי אפשרי, נגד עשרות אלפי לוחמים מיומנים תוך כדי ניהול קרבות עקובי דם אם אחיהם המתייוונים ונצחו!
הם לא נצחו בגלל היותם לוחמים מיומנים יותר, כי הם הרי לא היו אנשי צבא!
הם לא נצחו בגלל כוחם הרב, כי הרי ידוע לכל שכוחם היה מועט!
הם לא הלכו לקרב בידיעה שינצחו, הם הלכו עם תקווה לניצחון, עם נכונות למסור את הנפש בהיעדר הניצחון ועם אומץ לב עצום שנובע מתוך אמונה טהורה וקדושה, ולא, האמונה אינה שמי שמוסר את נפשו מנצח, האמונה הטהורה היא שכדאי הוא ה′ יתברך למות על קדוש שמו ואכן אלפי יהודים נהרגו בקרבות הללו, אך לא לשווא, הם נהרגו בקרב באומץ לב תוך זעקת שמע ישראל בשאגה במקום למות במערה תוך אמירת שמע ישראל בפחד.
בכ"ה כסליו לאחר הניצחון, פנו היהודים לירושלים, עלו לבית המקדש וניקו אותו מהטומאה והטינופת שהשאירו היוונים, כאשר ביקשו החשמונאים לחדש את פעילות בית המקדש הם נתקלו בבעיה כיון שלא היה בידם שמן זית טהור חתום בחותמו של הכהן גדול להדלקת המנורה, רק לאחר חיפושים מדוקדקים נמצא פך אחד חתום , שהכיל מספיק שמן ליום אחד בלבד, עשה איתם הקדוש ברוך הוא נס והפך הקטן של השמן הספיק לשמונה ימים.
"מאי חנוכה? דתנו רבנן בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון [=ימי חנוכה שמונה הם, שאין עורכים בהם הספד ואין מתענים בהם]. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל. וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת, קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה." (תלמוד בבלי, מסכת שבת, דף כא, עמוד ב)
לאור הנס הזה קבעו חכמנו ז"ל את חג החנוכה למשך שמונה ימים בהם מדליקים נרות חנוכה, מתחילים בנר אחד וכל יום מוסיפים עוד נר להדגיש את נס השמן שהרי כל יום שעבר והנרות המשיכו להאיר והשמן לא תם, הנס היה גדול יותר.
בכל זאת נשאלת השאלה, עם ישראל חווה באותה תקופה ניסים עצומים, הם יצאו לקרב וכמעט קפחו את חייהם והקדוש ברוך הוא הציל אותם, שינה סדרי עולם, שינה את דרך הטבע והעניק להם ניצחון. האם נס פך השמן הוא באמת הנס העיקרי לקבוע עליו את החג?
אמנם הנס הוא גדול, אך האם היה קורה אסון אם פך השמן לא היה מספיק לשמונה ימים?
והתשובה היא, בהחלט כן!
כאשר היוונים ניסו להעביר את אבותינו על דתם, הם לא באו אליהם ביום אחד ואמרו להם: תפסיקו להאמין באלוקיכם ותעזבו את מצוותיו! הם עשו זאת בדרך הרבה יותר מתוחכמת, הם התחילו עם המצוות הקטנות, עם החומרות והמנהגים, ואמרו להם הרי אם תוותרו על מנהג אחד קטן לא יקרה כלום, גיהינום וודאי שלא תקבלו על כך, שהרי אינכם מצווים על כך; מצד שני הם לא הציעו להם את העבירות הגדולות, אלא שכנעו אותם לאט לאט שלהשתתף במשחק אולימפי כזה או אחר זה לא עבירה, והם אכן צדקו, זה לא עבירה, אבל כל אלו שהלכו בעקבותיהם, הלכו לשמד.
ומי היו היהודים שהחזיקו מעמד, שנלחמו באומץ לב ומסרו את נפשם? אלו היו אותם אנשים מועטים שהבינו שהתורה היא כולה מקשה אחת וכאשר אתה מוותר על מנהג קטן אתה עדיין לא בגיהינום אבל אתה בהחלט בדרך הנכונה להגיע לשם. והם, הם אלו שהבינו שנכון, הם מסרו את נפשם ונכון, אחיהם וחבריהם לקרב נהרגו ונכון, הם ניצחו והצליחו להחזיר לידיהם את בית המקדש. וכשהם ראו שחסר להם פך שמן ואין להם אפשרות להדליק את המנורה הם הבינו שאין יותר וויתורים, מצוות הדלקת המנורה היא חלק מהתורה ולכן ייהפך העולם והם חייבים לקיים אותה ולפי גודל חשקם שראה ה′ באיזו מרץ הם מחפשים שוב פעם ושוב פעם אחר פך שמן קטן חתום בין כל הפכים המחוללים, נתן להם הקדוש ברוך הוא משלו, שמונה ימים לשמן לדלוק, שכן זהו הזמן שלוקח להכין שמן זית טהור וחדש.
דפים קשורים
כה רחוק... אך כה קרוב לליבה...
איך חלפו השנים? יותר מאלפיים שנה מאז הוא הגיעה לבקרה, והיא האלמנה יושבת ובוכה, שואלת אותך ה' "עַד אָנָה בִּכְיָה בְצִיּוֹן, וּמִסְפֵּד בִּירוּשָׁלָיִם".