הסגולה היומית
סגולה לפרנסה: כאשר מזונותיו של האדם מצומצמים יש לפתוח השער של מעלה, ושערי הפרנסה נפתחים ע"י צדקה לכן...סגולה לפרנסה
כאשר מזונותיו של האדם מצומצמים יש לפתוח השער של מעלה, ושערי הפרנסה נפתחים ע"י צדקה לכן ירבה דוקא בצדקה ויבטח בה' שיפתחו שערי שמיים לפניו, ויקיים סעודת מלווה מלכה בהידור
עורו עורו‚ האיראנים באים!
רוחות מלחמה מנשבות בין כותרות העיתונים. רוחות מלחמה נושבות במשרדי המטכ"ל ב"קריה" בתל אביב. רוחות מלחמה נושבות גם בפנטגון הארה"בי בוושינגטון וגם באירופה כבר לומדים להסתדר בלא הנפט האיראני.
בארה"ב, מתחת לפני הקרקע, דברים מתחילים לזוז: "האם הצי האמריקני מכין את עצמו להתקפה במפרץ הפרסי?" נשאל בתקשורת האמריקאית האדמירל מרק פוקס - מפקד הכוחות האמריקאים במפרץ. הוא עונה: "אנו ערניים מאד. יש לנו מספר גדול של אופציות שבנינו עבור הנשיא ואנו מוכנים..." "ואם זה יקרה הלילה, אנו כבר מוכנים". (נאמר בסוף פברואר)
במפרשנו נושבות רוחות אחרות: "חבר′ה, מה, אתם לא יודעים איך הסרט הזה יסתיים? הסתכלו על מאורעות "פורים" על "פסח" – הרשעים, בסוף מתים, כלומר, "נמחקים". מה, אני לא מתרגש מכותרות בעיתונים, אתם יודעים איך זה, יום כתוב ככה, ויום לאחר מכן הכל נגמר! עזבו אתכם שטויות, מה, אתם לא חושבים שמתי שאמריקה תראה שזה רציני, היא כבר תרסק אותם לגמרי, בין שנייה הם יהפכו את כל טהרן למיצרי הורמוז צבועים בצבעי חורף אדום נועז סמיך ומבעבע..."
דא עקא, שהיסטוריית אירופה המנומסת וה"ייקית" מזכירה, שהמציאות, לפעמים, הרבה יותר מסוכנת מסתם רוח, וכותרות יבשות. אליבא דדעתו דמאיר דגן - ראש המוסד "בדימוס" - לא צריך להתקיף את האיראנים אלא, בלית ברירה, להשלים עם התגרענותה של ידידתנו האיראנית. שהרי, ברור שלא תעיז לתקוף אותנו - מחשש לחייה... אמנם, גם הוא מודה בהמשך אותו ראיון לסלי סטהאל בראיון ל-c.b.s. האמריקאית, שבהנחה שיהיה לאיראנים אטום "יכול להתממש תרחיש שבו, רוב הישראלים יהרגו".
ואיראן, טרום אטום, איננה מסוכנת?
אטום איראני או לא אטום איראני, מה שבטוח, אף אחד לא חושב שמרכזי אוכלוסייה בישראל יכולים לשרוד להקות "שיהב 3" איראניים. הטיל הזה איננו קסאם או קטיושה, זהו טיל המשאיר את האזור שנפגע, כמו אחרי רעידת אדמה...
תזכורת קטנה מה זה "מצב חירום" נתן לנו אלוקינו עם כמה רקטות ביתיות פלאחיות עזתיות באזור הנגב הפתוח... מנגד, האיום האיראני, איננו רק על באר שבע ואשדוד סיטי, הוא על צפיפות גוש דן רבתי... מדובר בטילים המשייטים למרחקים, הם טסים בשמים והם מנווטים מרחוק, כדי שיתנו פגיעה מדויקת וקטלנית...
רבים מאיתנו הודפים את האיומים ואת הרגשת הלחץ, ע"י שהם מגייסים את ביטחונם באלוקים, כאילו שזהו שרביט קסם אוטומטי, כאילו שבהנפת שרביט ביטחוננו, הטיית הטהרנים תיורט ללא טרטור התראה מיותרת מהעם הנטור...
יש פה טעות בסיסית. "ביטחון בהשם" זה לא רק מילים וזריקת האחריות לביטחוננו מעלה מעלה, אל על שמייא... מדובר בעצם בהסתכנות ששמה "שאננות".
"זהו "בטחון בהשם": להבין מצד אחד את רצינות הבעיה, ומאידך, לפנות בתפילה אל אלוקינו. מי ששומע אזעקה, והיא אינה פולחת את ליבו, הוא בבעיה. מאחר והוא איננו מפחד, הוא גם לא מתפלל, אינו זועק, ואם כן, מה יציל אותו? הפחד, מביא לפניה מעומק הלב אל אלוקים – וזו ההצלה של האדם." (נפש שמשון - שערי אמונה ע′ רנח) עוד כתוב שם: "בטחון אמיתי, הינו כשאדם מבין את רצינות הבעיה, ובנוסף על כך, הוא גם מבין שהעולם מתנהל ע"י האלוקים בהשגחה פרטית"
במלחמת ששת הימים, עם ישראל ניצל מהתקפה משולבת של צבאות חזקות ממנו פי כמה. לעומת זאת מערכת הנאצים נגדנו, הסתיימה בשואה קשה ללא יכולת הגנה מצידנו. מסביר הצדיק רבי שמשון דוד פ. ב"תפארת שמשון" (ת′ דברים). שלפני מלחמת ששת הימים, היו התעוררויות של פניות - תפילות וזעקות לאלוקים, בבתי הכנסת ובמקומות שונים. דבר כזה, לעולם, איננו שב ריקם, ובכוחו להדוף כל צורר... אמנם, בתקופה שלפני השואה הקשה, עמנו, שכח את זה – למרות שזהו בעצם בסיס קיומנו - הקשר שלנו עם מכתיב המציאויות.
כמו מי אנו מתנהגים?
בואו ונדון את עצמנו ל"כף זכות" - נסביר לעצמנו, את שאננותנו. אנו דור "שחוק רגשית". גדלנו בינות למסיבות עיתונאים פתאומיות, שהיו מארגנים מחבלים מתאבדים, במרכזי הערים בישראל... היינו בתוך/ ליד/ לפני/ אחרי/ אוטובוסים שהתפוצצו ברחובות. לבבות ההורים דפקו על 120 כל בוקר בזמן יציאת הילדים מן הבית. לבבותיהם דפקו על 240 כשהיו שומעים שהיה פיצוץ. מרכזיות חדרי החירום היו קורסות אל מול הורים שרצו לברר האם שם בנם מופיע בין הפצועים...
כבר נגמר לנו הכח. עכשיו, אנו מתקשים לעזוב את מוספי הבילוי ואת הבילוים עצמם, אנו מסרבים להפסיק להשתגע על הסדרות שאנו אוהבים או ההופעות, בהן אנו מקפידים לצפות.
"מה, נעצור את החיים בגלל האיומים הללו?"
ממש לא, אבל, אם אנו יכולים עכשיו לשלוט ב"גזירה הקשה" הזו, ולהדוף אותה מבעוד מועד... אם אנו יכולים לעצור את הגידול הממאיר הזה ע"י שנשקיע עבור כך זמן בתפילות מעומק הלב – אם זה בתיקון, אם זה בקפיצה לכותל המערבי, ואם זה בהתבודדות שנעשה מהבית...מלמדים אותנו חז"ל, כל עוד שהכל בסדר בחיינו, ואנו מתפללים על שלוותנו שתימשך, הננו יכולים להדוף גזירות מעלינו בקלות ("גזירות" זה תשלומים בגין "חובות רוחניים שליליים" שאנו ייצרנו. כשאנו מקבלים את התשלום ב"עולם הזה", זה "בקטן". מסיבה זו, גם כאשר ה"רשעים" מקבלים את שכר קצת המצוות שעשו, "בעולם הזה" הם מקבלים זאת ב"קטן": חיי פאר וכדומה, לעומת גן עדן של שלווה בעולם הזה וגן עדן אין סופי בעולם הנצחי...) אמנם, ברגע שהגזירה מתפרצת, "אומרים לו הבא זכות והיפטר..." – זה כבר הרבה יותר קשה מלמגר זאת ע"י תפילות "שיגרתיות", צריך הרבה הרבה, יותר מזה...
חבר′ה, בואו ונהרוג אותו כשהוא עוד קטן...
אז לאיזה דור אנו דומים בהתנהגותנו: לשלווה יהודי אירופה מלפני 70 שנה - שלא האמינו מה הולך לקרות... או לזעקות הישראלים לאלוקים מלפני מלחמת ששת הימים???
דפים קשורים
הרב שלמה עופר מזמין אתכם ללמוד; מתי יש לייחס חשיבות לחלום לטוב או לרע, מתי יש לבצע הטבת חלום ועוד'
אבוד בין מליוני כוכבים דוד הוד | שאו מרום עיניכם כ"ו אדר ה'תשע"ב ....בכלל לא חשבתי שהוא יזכיר את אותו נושא טעון, טעון כאקדח ללא משתיק קול, היורה ללא הבחנה והתחשבות. "יוסי" הוא קרא ולא התייחסתי...