הסגולה היומית
סגולה לשמחה: וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהַי וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁ...סגולה לשמחה
וּבְכֵן יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְהֹוָה אֱל ֹהַי וֵאל ֹהֵי אֲבוֹתַי, שֶׁתַּעַזְרֵנִי וְתוֹשִׁיעֵנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לִזְכּוֹת לְשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת בַּעֲבוֹדָתְךָ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עִבְדוּ אֶת יְהֹוָה בְּשִׂמְחָה וְגִילוּ בִּרְעָדָה" וּתְזַכֵּנִי בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה בֶּאֱמֶת, שֶׁיִּהְיֶה לִי שִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ, שֶׁאָגִיל וְאֶשְׂמַח מְאֹד בִּשְׁעַת עֲשִׂיַּת כָּל מִצְוָה וּמִצְוָה, בַּמֶּה שֶׁזָּכִיתִי בְּרַחֲמֶיךָ לַעֲשׂוֹת הַמִּצְוָה, וְכָל שִׂמְחָתִי יִהְיֶה רַק הַמִּצְוָה לְבַד ל ֹא בִּשְׁבִיל שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא, מִכָּל שֶׁכֵּן וְכָל שֶׁכֵּן שֶׁלּ ֹא יַעֲלֶה בְּדַעְתִּי, חַס וְשָׁלוֹם פְּנִיּוֹת שֶׁל שְׁטוּת בִּשְׁבִיל בְּנֵי אָדָם אוֹ בִּשְׁבִיל עִסְקֵי עוֹלָם הַזֶּה, חַס וְשָׁלוֹם, רַק שֶׁאֶזְכֶּה לַעֲשׂוֹת כָּל הַמִּצְווֹת בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה מֵהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ וְיִהְיֶה כָּל הָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלִּי בְּהַמִּצְוָה בְּעַצְמָהּ עַד שֶׁלּ ֹא אֶרְצֶה שׁוּם שְׂכַר עוֹלָם הַבָּא בִּשְׁבִיל הַמִּצְוָה, רַק שֶׁכָּל שְׂכָרִי יִהְיֶה שֶׁתְּזַכֵּנִי לַעֲשׂוֹת מִצְוָה אַחֶרֶת בִּשְׂכַר מִצְוָה זֹאת, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה: שֶׁשְּׂכַר מִצְוָה מִצְוָהוְאֶזְכֶּה לְהִכָּלֵל בְּךָ עַל יְדֵי מִצְווֹתֶיךָ הַקְּדוֹשִׁים אֲשֶׁר הֵם אַחְדוּתֶךָ וִיקֻיַּם בָּנוּ מִקְרָא שֶׁכָּתוּב: "יִשְׂמַח יְהֹוָה בְּמַעֲשָׂיו", "יִשְׂמַח יִשְׂרָאֵל בְּעוֹשָׂיו", שֶׁאַתָּה תִּשְׂמַח בָּנוּ עַל יְדֵי שֶׁתְּזַכֵּנוּ לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים טוֹבִים בְּעֵינֶיךָ, וַאֲנַחְנוּ נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בָּךְ, וְתַעַזְרֵנוּ בְּרַחֲמֶיךָ הָרַבִּים לְהַמְשִׁיךְ חִיּוּת וְשֶׁפַע טוֹבָה וּבְרָכָה עַל יְדֵי עֲשִׂיַּת מִצְווֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה, לִרְמַ"ח אֵיבָרֵינוּ וּשְׁסָ"ה גִּידֵנוּ, וּלְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ וּלְכָל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וְכָל הַשְּׁל ֹשָׁה קוֹמוֹת, הֵן קוֹמַת עוֹלָם הֵן קוֹמַת שָׁנָה הֵן קוֹמַת נֶפֶשׁ כֻּלָּם יִתְבָּרְכוּ וִיקַבְּלוּ חַיִּים וְטוֹבָה וּבְרָכָה וּקְדֻשָּׁה וְטָהֳרָה עַל יְדֵי קִיּוּם מִצְווֹתֵינוּ בְּשִׂמְחָה גְּדוֹלָה:
מבחן לרמת האמונה
"ובשביל שהאדם אינו יודע זאת ידיעה בלב שלם... אינו מתלהב כל כך ואינו מדקדק כל כך. וכל אחד לפי מיעוט שכלו וידיעתו, כן התלהבותו ודקדוקו".
(ליקוטי מוהר"ן ח"א סב)
היום הכל מוגדר ומדוד. החל ביעילותו של מכשיר חשמלי וכלה במנת משכל. גם הרופא כבר לא מאבחן חולה על פי הרגשת הדופק אלא מפנה אותו לעשרות בדיקות שבאמצעותן הוא מנסה להגדיר את מצבו הבריאותי.
ההגדרה והמדידה מאפשרות לנו להתייחס למצב באופן אובייקטיבי. ה′בערך′ וה′נראה לי′ – משוחד, ופעמים רבות גם מטעה.
עבודת השם, לעומת זאת, איננה דבר מוגדר ומדיד; עבודת הלב והמידות היא אישית ומשתנה מאדם לאדם – כל אחד לפי שורש נשמתו ותכונותיו. גם העובד את השם בעצמו אינו שרוי בקביעות במדרגה רוחנית אחת. בנוסף לכך, מדובר בעניינים עדינים שכל נסיון לקבע אותם ולכמת אותם יהפוך אותם לחיצוניות ריקה מתוכן.
מה גם שבאמת איננו יודעים את עומקם ופנימיותם של מעשינו. כמו הסיפור הידוע על הצדיק שערך את ליל הסדר הראשון בהתלהבות עילאית, אולם את הסדר השני (בחוץ לארץ) נאלץ לערוך בשברון לב ובחופזה כדי להספיק את זמן חצות הלילה. לאחר זמן גילו לו שדווקא הלילה השני שנערך בהכנעה, היה רצוי לפני הקדוש ברוך הוא, הרבה יותר מהראשון ששימשה בו גם קצת גאווה...
ברם, פטור בלא כלום אי-אפשר. גם בעניין עבודת השם נותנים לנו הצדיקים מדי פעם איזשהו מבחן ואמת-מידה, רק כדי שיהיה לנו איזשהו מושג היכן אנו עומדים ולא נשלה את עצמנו לגמרי.
הדברים אמורים גם כלפי הבסיס של כל היהדות – האמונה – כדברי דוד המלך: "כל מצוותיך אמונה" (תהלים קיט).
לפעמים נדמה שהצורך לחזק את האמונה ולהפנים אותה, מתייחס לתינוקות של בית רבן או לאנשים שהגיעו מחוץ לעולם המאמין, ואילו אנחנו שברוך השם חיים אמונה, נושמים אמונה, שקועים במצוות מבוקר עד ערב, בוחרים לילדנו את החינוך הטוב ביותר, בורחים מאיסור כמפני אש – איזה מקום יש לחזק אצלנו את האמונה?!
ובכן, כדי שנתפכח מן האשליה הזו, עלינו לדעת שעדיין אנו צריכים לעמול על הבסיס הזה, על האמונה שעליה מושתתת כל עבודת השם. אין מנוס מלתת איזשהו מבחן קטן; לתת לנו אפשרות לבדוק את עצמנו אם אכן אנחנו כבר מושלמים במידת האמונה.
המבחן הוא, מצב התפילה שלנו. שכן "אם היה יודע האדם ידיעה בלב שלם שמלא כל הארץ כבודו, והקדוש ברוך הוא עומד בשעת התפילה ושומע התפילה – בוודאי היה מתפלל בהתלהבות גדולה"!
שהרי בכל ברכה ובכל תפילה אנחנו פונים אל השם יתברך בלשון נוכח – "ברוך אתה" והלכה פסוקה היא שצריך לחשוב בעת התפילה "כאילו שכינה כנגדו... ויחשוב כי אילו היה מדבר לפני מלך בשר ודם היה מסדר דבריו ומכוין בהם יפה" (שו"ע או"ח צח).
לאור זאת, אם קצת קשה לנו להרגיש כך באמת – כנראה שעדיין יש לנו עבודה בתחום הפנמת האמונה.
קודם כל, עצם ידיעת הבעיה היא השלב הראשון של הפתרון. תפילות ותחנונים יסייעו לקניית האמונה, כמו כל מידה טובה אחרת. אבל יש לנו גם עצה מיוחדת לכך:
רבי נחמן מברסלב מגלה לנו שבגלל פירוד ומחלוקת בין יהודים, גם הלב שלנו ′פרוד וחלוק′ בין האמת לשקר, ולכן אין האמונה שבלבנו ברורה ויציבה. כך שאם נרבה שלום ואחדות בקרב עם ישראל נוכל לזכות גם לשלום ואחדות בלבנו-אנו וכתוצאה מכך – באמונה חזקה וברורה בקדוש ברוך הוא.
